יסמין (חלק 4)

אז החלטתי לנסוע במהירות האפשרית וכמה מטרים לפני שהגעתי לים (היישוב היה ממוקם חמש דקות מהים-הים התיכון) קפצתי מהאופנוע ושניהם המשיכו לנסוע מרוב מהירותם ישר האופנוע שלי התפוצץ וראיתי את שניהם שרועים על הרצפה. התרוממתי מהרצפה והרגשתי כאב חד ברגלי אך למרות הכאב התחלתי לרוץ, הגעתי לבית בעל שמונה קומות ודפקתי על הדלת הראשונה שנגלתה לעיני. פתחה לי אותו אישה בשנות החמישים לחייה "ילדה? מה קרה לך כנסי!" היא קראה לעברי ורק עכשיו ראיתי שידי מלאות דם והמכנס הארוך,שחור שהיה לבוש אלי נקרע ברגלי הימנית. היא שתקה הכינה לי תה "כמה סוכר?" צעקה מהמטבח "שניים, תודה" היא הושיטה לי כוס עם תה ורצה לחדר, היא הביאה לי מכנס וערכת עזרה ראשונה. התיישבתי על הספא שהיא הציאה לי לשבת אליה ולפתע כל הכעב ששכחתי ממנו הכה בי."קחי זה מכנס של ביתי, אני מקווה שהוא יתאים לך אבל קודם אני אטפל בפצעייך ובזמן שאני אטפל בך תספרי לי מה קרה ילדתי" היא לא שאלה לשמי ולכן לא התעניינתי בשמה.
לפעמים במקרים הכי קשים ייגש אליך אדם זר לגמרי, שהוא מחוץ לתמונה ויצליח לעזור לך יותר ממה שאנשים שמכירים את התמונה יכולים.
"גברתי, אני נורא מודה לך על העזרה, אבל אני לא רוצה שיקרה לך משהו אני רק רציתי לבקש להשתמש בפלאפון עם אפשר" היא הביטה נבי קמה וחיטטה בתיקה "בטח, בטח, כחי" הושיטה לי טלפון ואז חייגתי ליוליה"יוליה זאת יסמין, תקשיבי את יכולה להגיעה ל.."הבטתי באישה "המעפילים 19" "המעפילים 19 ולאסוף אותי אנחנו חייבות ליסוע למשטרה, זה עלה כל גבול" היא השיבה לי מצידו השני של הקו "אני בדרך ביי" האישה הביטה בי "נו? מה?" "היא בדרך, אמא שלי" האישה הנהנה. "עכשיו אני יטפל בך קצת בסדר?" הנהנתי "תודה רבה לך, באמת, תודה" היא חייכה "אין בעיה, אני חושבת שכל דבר לא קורה בטעות, ויש מצב שהסיפור שלך יעניין אותי" היא פשפשה שוב בתיקה והושיטה לי תג של חוקרת. התחלתי לצחוק. זה לא בפעם הראשונה שפגישה מקרית עוזרת לי, בפעם הראשונה זאת הייתה שירן, עכשיו סיוון גילו (לפי התג) שבעצם חוקרת. היא לא הבינה מה פשר הצחוק , ניסיתי להירגע וסיפרתי לה מהתחלה, מאז הפגישה עם שירן, הגילוי על שמי האמיתי, ועל זוג האנשים שניסו לפוצץ אותי, השיחה זרמה ומידי פעםן היא הופתעה או השתתפה בצערי ולבסוף אמרה "אני יכולה לעזור לך, את זוכרת את הפרצופים שלהם?" חשבתי לשנייה ואז דמיינתי את הזוג בראשי "כן, אני יכולה" דפיקה נשמעה בדלת וזאת הייתה יוליה."שלום, אני יוליה" הושיטה את ידה לסיוון "שמי סיוון, שבי" היא הכינה לה גם תה וישבנו שלשתינו בסלון, אני מלאת דם יוליה מביטה בי מזועזעת וסיוון מנסה להסביר לה מה קרה, ממה שאני הסברתי לה. לקראת סוף השיחה הן החליפו מספרי טלפון "אני אתקשר בעוד כמה ימים ואאסוף אתכן לתחנת המשטרה" חיבקתי אותה, למרות שכאב לי והודעתי לה מכרב לב. היא רק חייכה כשיצאנו ונעלה אחרינו את הדלת.
"יסמיני! דאגתי לך!" עכשיו כבר שלוש בלילה, לא ישנתי בגללך, הפלאפון שלך מכובה" עצרתי את שטף הערות שלה "יולי, תירגעי אני בסדר אני רק אשמח למקלחת חמה ושינה טובה, מחר נדבר עם האישה הנחמדה, סיוון ונראה מה יקרה, בינתיים שמרי על לילי וג'וש כי הם ממש חשובים לי" היא השתתקה והמשיכה לנהוג בשקט, האווירה הייתה לחוצה ושקטה כשהגענו לבית רצתי למקלחת ויוליה נכנסה למיטה לישון. אחרי מקלחת שארכה לי כמעט חצי שעה, שבחנתי את פצעי נכנסתי למיטה נקייה ונרדמתי עם מחשבות רבות בראש אבל בעיקר עם פרצופם של הזוג המוזר, ידעתי שאני צריכה לזקור כל פרט מהם, בלילה חלמתי על הזוג המוזר שוב ושוב, אך כל פעם סופו של החלום השתנה, עד שבשעה 6 כשהתעוררתי החלום היה שהם הורגים אותי. קמתי כשכל גופי מזיע ולא ידעתי מה לעשות, יוליה רקנה לעברי "בוקר טוב יסמיני, את ניראת לא טוב, מה קרה?" היא התיישבה לידי ובידה הייתה כוס תה. שתיתי לאט ונשכבתי חזרה במיטה "אני מעדיפה ללכת לישון ולא ללכת לאישה מאתמול בואי נשכח מהסיפור" יוליה נדהמה "לא! לא! לא! עכשיו אנחנו לא מדברים רק אלייך אלא גם על האחים שלך, תחשבי אליהם" היא השתיקה את עצמה עם ידיה "לא התכוונתי ש.. זאת אומרת.. אני איתך ולא רוצצה ששום דבר יקרה לך ולאחים שלך.." הנהנתי "אני יודעת, אני אדבר איתה יותר מאוחר, תשאירי לי את המספר שלה על השולחן" חייכתי חיוך פשוט והסתובבתי ממנה לכיוון הקיר "ובינתיים שיהיה לך יום טוב אני לישון" היא צחקקה "סליחה ולילה טוב לך" צחקתי והיא יצאה, ואז פרצו לי דמעות, ידעתי שאני צריכה לעשות את זה בשביל ג'וש ולילי, לא רציתי שהם יפגעו. אבל מצד שני גם לא רציתי לעזוב, נקשרתי אליהם נורא.