ים

"החיים יותר מידי קצרים כדי להתחרט",חייכה בחיוכה הערמומי.
"כן,אה. מיוחד להבריז מהבית ספר ועוד עם המנהל החדש הזה,ממש מנחם יהיה לשמוע את הצעקות שלו."
"עזבי,אל תחשבי עליו. למה סתם להתבאס? את בים תהני."
"ים…",אמרתי והתיישבתי לידה על החול קרוב למים.
"ים…",חיקתה אותי,"זה לא היה דרמטי בכלל."
"די נו",חייכתי.
"החיים קשים,אז יצא לך להיות בים עם קצת צל,מה רע?".
"גם לך החיים קשים?"
"למי לא?"
"קרה משהו מיוחד?"
"חוץ מזה שהברזנו ואת ממורמרת,הכל תקוע כמו תמיד."
"תקוע?",אמרתי והבטתי בה והיא בי.
"אל תנסי עליי את הפסיכולוגיה הזאת,תיהני."
חזרתי להתבונן בים ההולך וחוזר,שקט,הרגשתי שבלב שלה סערות.
המראה היה מהפנט,סה"כ מים כחולים וקצת שמש,אבל הרוגע שנוחת הוא חזק.
ראיתי דמעה מזווית עיניה.
"הצבע של העיניים שלי דומים למים האלו?"
"כן",אמרתי והבטתי בה,
"את רוצה לספר?"
"לא,אני רוצה שהים ישטוף את זה."