ילדה עזובה

היום יום חמישי, אתם יודעים מה זה אומר?
שמחר יום שישי.
ואתם יודעים מה קורה ביום שישי?
אבא כמו מסיע אותי לאלה, במשך הדרך יש את 'שיחת הדקה', הדקה שבה אף אחד לא מתקשר אליו. הדקה היחידה בשבוע שאנחנו באמת מדברים.
היום הוא ישאל אותי "מה אתם עושים כל שישי?" ואני אענה בציניות "נרגילות, סמים ואלכוהול, לשמור לך חצי בקבוק?". הוא יצחק ויגיד שהוא רוצה שאשמור לו סיגריית חשיש. לפני שאצא מהאוטו הלבן הוא ילטף לי את השיער ויתן נשיקה חטופה במצח "בלי להשתולל יותר מידי ובלי בנים" . אתעלם ואמשיך ללכת. ואז אחרי שהוא יסע, נדליק נרגילות, נוציא את הוודקות.
בשעות הקטנות של הלילה יבואו בנים, לא מהסוג שאבא מאחל לי להיות. כמו בפעם שעברה כשגל היה ובפעם הראשונה ראיתי ירוק, ירוק אמיתי! החזקתי את הסיגריה, כן, בידיים האלה, סיגריה קטנה ולא חוקית. רציתי לשאוף, באמת שרציתי, אלה עצרה אותי. אבל מה יקרה בפעם הבאה?, ואם אלה בדיוק תהיה בשירותים? מי יעצור אותי? בטח לא אבא.., הוא מלא בתמימות הורית.
איך אפשר להאשים אותו? במשך כל החיים הייתי הילדה הטובה, ועכשיו רוב הזמן אני מחוץ לבית והם לא מתקשרים, הם לא רואים מה עובר על הבת שלהם! מה נהייה ממני, הכל קורה כל כך מהר. מנשיקת אהבה לסטוץ מסיגריות לאלכוהול ואז סמים. מילדה טובה לזונה מופקרת. בבית אני ככה בחוץ אחרת.
אבא כבר לא יכול להגן עלי, בלי לדעת, בלי להרגיש, הוא ואימא התייאשו, הרפו, אולי יותר מידי. בבית שאין בו סמכות הורית הם לא יכולים לשלוט בילדה עזובה.