ילדה לבדה בשוק

יום אחד הלכתי לעשות סיבוב בשוק הכרמל בתל אביב.
אני מאד אוהבת לטייל בשווקים, יש בהם צבעוניות
עליזה, יש קולות ויש ריחות, יש בשווקים אוירה מיוחדת.
קניתי לי כוס לימונדה קרה ופיתה שטוחה עם שמן זית וזעטר..
ובעודי נוגסת הסתובבתי בין הדוכנים , הלכתי לאט ואז ראיתי ילדה קטנה כבת 6,

עם שמלה צבעונית, רחבה מתנפנפת ושתי צמות, עומדת בין הדוכנים ומביטה סביב.
חשבתי שהלכה לאיבוד, ניגשתי אליה ושאלתי אותה-
ילדה חמודה, הלכת לאיבוד ולא מוצאת את אמא שלך?
לא, ענתה הקטנה , בקול ציצני, לא הלכתי לאיבוד, אני נמצאת כבר בתוך האיבוד ,
מה זאת אומרת? שאלתי, זאת אומרת שאין לי אמא ואין לי בית אז אני באיבוד כבר מזמן,
ואין לי לאן ללכת.
"בואי איתי" אמרתי לה והושטתי לה את ידי, הילדה נתנה לי יד קטנה ושאלה,לאן נלך?
והוסיפה, אני מאד רעבה,לא אכלתי כלום היום.
"אם כך בואי נלך לאכול, מה את רוצה לאכול?" שאלתי ,
"אה, אני אוהבת שניצל וצ"יפס, חלמתי בלילה שהיום אני אוכל מה שאני אוהבת."
"אז בואי נלך למצוא לך שניצל וציפס". הלכנו יחד וחיפשנו ,מצאנו מסעדה קטנה ונחמדה,

נכנסנו ושאלנו אם יש להם שניצל וציפס? כן יש, יופי אמרנו יחד, התיישבנו שתינו,

ילדה קטנה בשמלה צבעונית ואישה.

ניגשה אלינו מלצרית ושאלה- מה בשבילכם?
ענתה הקטנה, אז עוד לא עשינו הכרה, "שניצל וציפס ,והרבה ,גם קטשופ ומלפפון חמוץ" בבקשה.
ומה לך גברתי?, שאלה גם אותי המלצרית, "גם לי שניצל וציפס אך עשוי טוב ,בבקשה".
ועכשיו חמודה, פניתי לילדה, אמרי לי מי את ולמה את לבד?
אני רוני ואני בלי משפחה. ענתה .
ואיפה המשפחה שלך,רוני, שאלתי.
פשוט אין לי ודי.
אז אפוא היית עד היום כשפגשתי אותך? הקשתי.
הייתי בבית עם הרבה ילדים שאין להם משפחה, בית של לבד.
את רוצה לבוא אלי לכמה ימים? שאלתי ולא ידעתי למה נכנסתי.
הן,כן בשמחה, אני מבטיחה להיות ילדה טובה.
אז,סיכמנו, אבל רק לבנתים ,אמרתי לה.
"אני תקוה", אמרתי והושטתי לה יד ללחיצה של חברות מתהווה.
סיימנו לאכול,שילמתי ויצאנו משם.
שאלתי את רוני, אם היא רוצה ללכת לטייל איתי בחוף הים ושם נאכל גלידה.
"כן,כן, בבקשה" הלכנו, חלצנו נעלים ורצנו על החול בקו המים ,היא רצה

שמלתה הצבעונית מתנפנפת ברוח, ידיה מונפות לצדדים , שמחה וצוהלת.
"תפסתי אותך" אמרתי לה, התחבקנו וישבנו על החול , שיחקנו ובנינו גבעות ומנהרות .
היה לי ממש כיף, הרגשתי שחזרתי לפעם , כאשר..
"מאוחר צריך ללכת", אמרתי לקטנה, בואי נלך לאכול גלידה ואז הביתה.

"רוצה לבוא אלי?" שאלתי.
"כן,מאד" ,ענתה רוני הקטנה, הלכנו יד ביד, אישה וילדה קטנה עם שמלה צבעונית מתנפנפת מצד לצד.
הגענו אלי הביתה, מיד הכנתי לה אמבטיה, נכנסה, השתכשכה במים,

חפפתי לה את השיער עם שמפו ריחני וכשיצאה מהמים היתה נקיה, זכה וטהורה וכל כך רכה ומתוקה.
הלבשתי לה כותונת לבנה והיא נראתה כמו מלאכית קטנה,.
ועכשיו למיטה אמרתי לה, היא מיד נכנסה למיטה, כיסיתי אותה בשמיכה,

ישבתי לידה ,סיפרתי לה סיפור ושרתי לה שיר ערש,היא נרדמה בשלווה עם חיוך על פניה היפות.
נזכרתי בילדה שהיתה לי ואיננה, עיני התמלאו בדמעות, נשקתי לה ויצאתי.
הרגשתי הרגשה עילאית, הייתי מאושרת, לרגע הרגשתי שאני שרה לילדה שלי .
לראשונה מאז, כן, עברו כמה שנים מאז נקטפה בטרם עת, הילדה הקטנה שלי ,

עולמי חרב, מאז לא מצאתי ניחומים ולא ענין בכלום, חור נפער בליבי ולא נסגר

ועכשיו הילדה הזאת הצליחה לחדור.

ישבתי וחשבתי "מה אני עושה עם הילדה הקטנה והמתוקה הזאת?
הרי היא בטח של מישהו, והמישהו הזה ודאי מחפש אותה עכשיו?

החלטתי ללכת לישון עכשיו, מחר יום חדש ונראה כבר מה לעשות."

כך חשבה תקוה, נכנסה למקלחת, שעה ארוכה ישבה במים החמים, עד שנרגעה.
יצאה , התלבשה והלכה לראות איך רוני ישנה.
וראתה שהיא רגועה וחיוך נסוך על פניה היפות.
גם תקוה הלכה לישון, "מחר יום חדש, נראה מה אעשה,

"כבר אחשוב על משהו," הרהרה בינה לבין עצמה, ונרדמה.
למחרת החליטה תקוה לקחת כמה ימי חופש ולבלות עם רוני,

במילא הצטברו לה הרבה ימים לא מנוצלים.
התקשרה לעבודה והודיעה שהיא יוצאת לחופשה קצרה.

מצטערת על ההתראה הקצרה, כך אמרה לבוס שלה,
כי משהו חשוב צץ פתאום ללא התרעה.
הכינה ארוחת בוקר לה ולרוני ,העירה אותה והן ישבו יחד במרפסת ואכלו בהנאה.
זה זמן רב לא נהנתה תקוה כך מיום חופשי .
אחרי האוכל שאלה את הקטנה מה היא רוצה לעשות היום-
וזו ענתה לי: "בבקשה, קחי אותי ללונה -פרק ולגן חיות, אף פעם לא הייתי שם"
הן התלבשו ויצאו לבלות.
קודם ללונה פרק, תקוה עלתה עם רוני על המתקנים השונים ונהנתה מאד.
יחד צחקו ויחד צעקו כשהיה מפחיד..
עשו הפסקה, לשתיה ופינוק. והמשיכו עד לסיום כל המתקנים.

רוני היתה כל כך מאושרת, לא הפסיקה לדבר ולצחוק.

השמחה והצחוק של רוני היו מדבקים ותקוה נדבקה ממנה,

וכל אותו היום היתה במצב רוח מרומם.
הי חמודה מאוחר, בואי נלך לאכול צהרים ומחר גן חיות.

את מבטיחה? שאלה רוני הקטנה.
כן, חמודה, אני מבטיחה וגם מקיימת.
הן הלכו לאכול במסעדה-שניצל וציפס, אלא מה.
חזרו הביתה ,ישר מקלחת,

עכשיו חמודה,אמרה תקוה לרוני, אני רוצה לנוח מעט ואת תצפי בטלויזיה או אם את רוצה את יכולה לצייר.
רוני העדיפה לצייר,ישבה שעות וציירה בטושים החדשים שתקוה נתנה לה.
את הציורים היא ציירה בגווני ורוד והעניקה אותם לתקוה במתנה.
"תקוה, זה בשבילך, כי עשית לי את היום ורוד ויפה ." כך אמרה והושיטה לה צרור דפים.
תקוה לקחה בידה את הציורים והתחילה לבכות מהתרגשות..
"למה את בוכה"? שאלה רוני, "מה הם לא יפים ?" את לא אוהבת אותם? הם נהדרים, תודה לך חמודה,
" אני בוכה מהתרגשות ושמחה" ענתה תקוה וחיבקה את רוני בחום.
"בואי, חמודה נלך להכין לנו יחד ארוחת ערב".
הן קמו, נכנסו למטבח והתחילו בהכנת ארוחת הערב, כמו אמא ובת.

למחרת רוני ותקוה, כמובטח, בילו את היום בגן החיות.
אם תהיתם, אז כן, באישור מחלקת הרווחה, תקוה שימשה לרוני משפחת אומנה.

ולימים היא אפילו אימצה אותה כחוק.

רוני הכניסה הרבה אור ושמחה לחיים של תקוה.