יום אחד

אם אתה שואל אותי אם יום אחד אתחרט על זה, אז לא.
אני לא חושב שאתחרט על זה.
למען האמת, אני חציתי את הגבול הזה ממש מזמן שהרגתי בשם הצדק.
בשם הנקמה…
ואחרי זמן מה אתה לא רק מתגבר על זה, אתה מתרגל לזה.
אל פניהם של הסובבים אותך שמסתכלים עלייך בצורה שונה.
לא מבינים מה קרה לך כשהיית רחוק , בגבולות של מדינה זרה.
ואתה לא יכול להסביר במילים את מה שעשית שמה במעשים.
מה הוביל אותך ומה הניע אותך כל הזמן קדימה.
כי הם לא מבינים…
לא מבטים ולא הרגשה של קליעים שמחוררים את הנשמה.
אז לא.
אני בוודאות יכול לומר לך שלא אתחרט על זה יום אחד, על כל העול הזה שמכביד על כתפיי.
כי מה שעשיתי שמה עשיתי למען אותה מטרה, אותה מטרה שעוד אלפים נהרגו למענה.
את המסורת המכובדת ומוניטין מעורר האימה שהוטל עלי לקיים.
אז אולי יום אחד אני לא אתחרט שזה קרה, רק יעלו בי זיכרונות על נשקים והקרבה.