ידיים

ידיים בונות וידיים הורסות, הרי העולם דינמי למדי , וזה הסיפור:
ישקה למד בגימנסיה רוסית בחרקוב, היה פעיל בתנועה הציונית ולימים עלה לארץ.
הוא לא ידע מה זו עבודת כפיים, ידיו היו ענוגות ואצבעותיו מרפרפות, שכן הירבה לנגן על בללייקה ועל דוּמרה.
בפלשתינה לא יכול היה להתקיים מנגינה. הוא הצטרף לקבוצת פועלים אשר עסקו בסלילת כבישים. כפות ידיו התנפחו, האדימו, הצמיחו יבלות ובועות. הוא סבל אך לא התלונן והמשיך לעבוד בסלילת כבישים.
ישקה עבד בפרדסים ועדר בטוריה ובמכוש וזורועותיו התנפחו, התעגלו והיו לשריריות מאד. ישקה המשיך בנדודיו הוא הגיע לתל-אביב ובה בנה במו ידיו בנינים לבנים מפוארים לפי מושגי האדריכלות באותה תקופה.
בעבודה זו המשיך ישקה עד שפרש לגמלאות, זכה לבנים, נכדים ונינים.
אלה כבר לא עבדו כל כך קשה, כפות ידיהם היו ענוגות ומטופחות יותר ושרירים הם הצמיחו בשעורי ספורט.
הנינים כבר לא הפעילו את ידיהם רק את האצבעות. הם לחצו על כפתורים מכפתורים שונים. כך הפעילו עגורנים ומנופים והרסו במו לחיצתם בנינים מפוארים על מנת לבנות משרדים לעסקים ולהשכרה.