טעות מרה

אחרי כל כך הרבה זמן שחשבת שאת עושה לעצמך טובה את מבינה כמה טעית.
את מבינה כמה מטומטמת היית.
חשבת שאת עושה את הדבר הכי נכון למענך, שהוא לא שווה אותך יותר ואת צריכה להיות עכשיו לבדך.
אבל דבר אחד לא לקחת בחשבון…
זה את הגעגוע שיתגנב אל תוך ליבך יום מן הימים.
והוא… הגעגוע הזה יקרע אותך לגזרים הכי קטנים.
הלב שלך ישבר שוב פעם מההתחלה.
ורק עכשיו את מבינה שזאת הייתה טעות מרה.
כל לילה את בוכה אל תוך הכרית מתפרקת מדמעות שחונקות לך את הגרון, מתחננת שהכאב הזה יפסיק.
והוא שוב יחזור…
אבל הזמן שעבר גורם לך להבין שכבר מאוחר מידי, הוא המשיך הלאה…
וכאב ההחמצה גדול יותר מהכאב שפוקד את הלב השבור שלך.
את מבינה שפספסת אותו, את מבינה שיותר הוא לא יהיה שלך.
מה שהיה היה ושוב לא יחזור בחזרה.
פספסת אותו, כשהוא עוד היה שלך… ורצה להישאר לנצח.