טיול
הג'יפים נעצרו בקאסול כפר בלדאק, בצפון הודו. ההימלאיה מעל על יערותיה, נהרותיה ופלגיה, נוף עוצר נשימה ואוויר צונן.
הפסקת צהרים מודיע המדריך יונתן.
טוב! כדאי לנצל את ההפסקה והתחלתי לחשוב מה כדאי? לרות לאכול אצל סמי בורקס (יש לו שם סניף) או לאכול פסטה או שטרודל.
אבל בשביל מה? בין השאר אני בהודו כדי לחוש אותה גם דרך החיך והגוף. הסתובבתי בכפר, פניתי לרחוב צדדי וראיתי שלט hostel .
עליתי לקומה העליונה , חשבו שם אנשים צעירים, רובם תרמילאים שבאו לאכול ולנוח.
הזמנתי לי ארוחה מהאוכל המקומי גבינה הודית ברוטב, היה טעים, חריף מעט והקפה היה משיב נפש. לא הסתפקתי בזה ורצתי לפרוזדור וצילמתי חדר שבו ישנים תרמילאים ישנם חדרים יותר גרועים.
כשירדתי פגשתי תרמילאים ישראלים שהרעישו בצורה יוצאת מן הכלל. אכלו ופטפטו. ומה קלטו אוזני מאחד שחשב עצמו כמנהיג החבורה.
"אוף, ההודים האלה! רק מפריעים לנו ומבלבלים לנו את המוח".
חשבתי עד לאן הגיע חוצפתם של התרמילאים, שמרו על פרופורציה בחו"ל וגם בארץ, גלו סבלנות לזולת.
ובזה אין די.
לקראת החזרה לישראל נעצרנו ליד מקדונלד חדש בדלהי הבירה.
תיירים וקצת מן המקומיים נהרו לאכול מ"מנעמי" המקום ומי בפתח?? שורה של קבצניות שעל ידיהן הפעוטות שלהן.
כל הזמן הושיטו יד, ואם אתחיל לתרום לא אצא מזה. אמרתי בעברית: "תרמתי מספיק לכלכלת הודו.
בטוח שלא הבינה, אבל ידעה שהיא כבר לא תאסוף כסף בעצמה, שלחה את הפעוט שלה לעסוק בקבצנות.
טוב שזה היה בסוף המסע, זה עשה עלי רושם קשה ומדכא!.
תגובות (0)