טוען.

אני מביטה בקו הכחול שמתקדם לו לאיטו במלבן. בתוך המלבן יש את כתובת האתר שאני גולשת בו עכשיו.
ציפייה. זה מה שאני מרגישה. רק שלא יראה לי שיש באגים, שהתמונה לא יכולה לעלות. הקו מגיע לסופו. ״התמונה הועלתה בהצלחה״ היה כתוב על המסך.
נשמתי לרווחה. צילמתי עוד תמונה ועוד תמונה, מזרימה קבצים אל המחשב. הקו הכחול ממשיך להתקדם, לא עוצר לעולם, כל עוד יש לי מצלמה, והוא עדיין עובד. ואני? ממשיכה לקבל תגובות מחמיאות על התמונות שלי.
אני לא יכולה להפסיק. נדמה שהקו הכחול כאילו.. מסמן את קו החיים שלי, שתלוי רק בטעינה שלו.
אבל לאחרונה- נמאס לי כבר לחייך אל המצלמה. אני מתחילה להתפשט, להצטלם כמעט ערומה לגמרי. והתגובות ממשיכות לעלות, מחמאות זורמות כמו מים. והקו לא מפסיק, אף שהוא נהיה איטי יותר ויותר.
התחלתי לקחת את המצלמה לכל מקום- למסיבות ולאירועים. וכשאני חוזרת הביתה- שוב מחברת את המצלמה, בוחרת קובץ, מחכה לקו הכחול. תגובות כבר יש, הצעות חברות, מתחילה להגזים כבר עם כל התמונות, המחשב לא יכול יותר, הוא עומד לקרוס. וכל עוד הקו החכול ממשיך להתקדם- אני חיה, נושמת. את המחמאות, התגובות, הלייקים והשיתופים.
״העלאת התמונה נכשלה״.