טוויסט

האם אפשר לקרוא תיגר, על הדבר הזה שאני?
על הלביאה שחושפת שיניים ונועצת בבשר עד זוב דם, עד מוות, עד גופה מבותרת במסדרונות בית הספר?
רצית בזה?
רצית באתגר?
להפיל אותי על הגב כדי שאקום בנהמה ואשוב על עקבותיי מבלי לומר מילה, כזו קטנה ואומללה.
איך יכולתי להתעלם, כשהעולם היה בסכנה?
כשהעולם שלי היה בסכנה ושתקתי, כשהחיים שלי היו בסכנה והמשכתי לצעוד אל עבר הגליוטינה כמו מריונטה מטומטמת על חוטים שקופים.
כמה מילים יפות, לפני הגראנד פינאלה? הוא שאל.
לא היו מילים בפי וגם הגאג בין שפתיי הפריע להוציא איזשהו מלל מובן.
אז הלכתי.
לא כמו הלביאה שחשבתי שאני, אלא כשה מובל לטבח.
נכנסתי לכבשן יחד עם כל אחיי ואחיותיי ונשרפנו עד העצם. אתם יודעים מה זה עד העצם? זה אחרי הבשר, אחרי הנימים הכי נסתרים, אחרי נבכי הנפש- אז שם. אגב, זו גם מסעדה לקרניבורים.

חיפשתי אותי בקהל אחרי שהוציאו את הגופות.
ילדה נמוכה-ממוצעת עם משקפיים שתמיד יושבים מוזר ושיער שנראה כאילו חבורת דביבונים הקימה שם משפחה, חיה ומתה בשיבה טובה.
והיא הייתה שם- עומדת במעיל שחור ועיניים לחות מדמעות. בלי משקפיים.
בכלל לא הבנתי מה אני מוצאת בה, מה אני מוצאת בי, מי אני?

עד שתפסת לי את הירך כל הנסיעה וכששאלתי באפיסת כוחות, מה אני?
אמרת שאני שרמוטה. זונה. שאני כפוית טובה שרק מחפשת איך יזיינו אותה.
אמרת ועצרת את המכונית בדרך אליי הביתה וחנקת אותי בחגורה והכאבת גם במקום הכי רגיש שלי, ב…

וחיפשתי דרך להימלט אבל היער גדול והחיים קטנים והלוואי ולא הייתי רואה אותך יותר בחיים.
אבל אתה תחזור.
והפחד משתק.

אני כבר לא לביאה, ואם כבר אז לביאה פצועה ומבועתת שלקחו לה את כל הגורים ורצחו אותם לנגד עיניה ואז כלאו אותה בכלוב קטן ממידותיה כשהיא כפותה בשלשלאות מתכת עבות.
אני גם לא שה קטן ומתוק המובל לטבח בעיניים גדולות ותמימות.
אני אמצע.
אין תיאור בומבסטי לאמצע.
כי אמצע זה כל כך אוורג' שזה מטמטם.
אמצע זה כל כך יומרני ומתנשא, כל כך שבור ומחוסל, כל כך…לא…אני..

אבל..
שברת אותי
אז מי אני בכלל היום?
מי אני כשאני מסתכלת במראה ושואלת, מי אני?
מי אני כשאני מחפשת הצדקות לקיום שלי
מי אני בין קירות עגומים מסריחים מתשוקה ואהבה נכזבת?
וסלח לי, אדוני

אבל מי אתה?

מי אתה שתקטוף לי את כל הפרחים?
מי אתה שתעשה בי שמות וחתכים?
מי אתה שתגנוב לי את הבתולין?
מי אתה שתחליט שאתה הבעלים?(שלי)
מי אתה שתבקר?
מי אתה שתסדר?
מי אתה שתגיד שאני חלשה, בלי בושה??
מי אתה שתהפוך אותי לקטנה ונבוכה
אני אישה, אחרי הכל, אישה
וחזקה, ומרשימה
ומי אתה,
סלח לי,
מר-אדון,
מי לעזאזל אתה?