טוב ורע

אדון נכבד, עם שם מכובד,
היה מלך על מדינה במקום מבודד.

אנשים טובים, מדינת אוהבים
משפחות שלמות, נשמות חמות.

האדון הנכבד, עם השם המכבוד,
יצא למסע רגלי בחושך לילי.

הוא הרגיש נהדר, היה מאושר
עד שמתחתיו הבור נפער.

המלך המיואש בוכה מתוך הבור, הוא כבר מותש,
מחכה למוות שיבוא לגאול אותו מייסוריו.

אך כעבור נצח נצחים,
הגיעו השומרים להוציאו מהבור ואת חייו לשמור.
הם מיהרו לספר שהמזל נפל בחלקו,
כי בלילה שנפל,
הגיעו אויביםלרצוח אותו.
אך המישמה לא צלחה כי המלך לא נמצא.

המלך היה מאושר, הרגיש נהדר,
והודה לבור על הצלתו מסופו המר.

אך מיד לאחר השמחה,
בכו השומרים בצעקה
וסיפרו למלך שבמקומו מלכתו נרצחה.

המלך מופתע, ליבו במועקה,
ביקש מהמוות לבוא לעזרה,
וניסה לסיים חייו כשקפץ לתהום תחתיו.

אך רצה הגורל,
ובזמן שנפל,
נחת על זרדים ומאחרוהים אנשים חטופים וקשורים.
המלך היה מאושר, הרגיש נהדר,
כשאת חייו של האחר שמר, בזמן שחשב שגורלו נגמר.

הבין המלך,
כי טוב ורע זה עניין זמני,
וזהו שקר בהיפוכו של השני.