טביעות בחול
רעש ניפוץ הגלים על החוף וריח הים היה הדבר שהיא הכי אהבה. היא זרקה את כפכפיה הדהויים לצד והניחה את ילוקטה בפיזור, כשהוא פתוח וכלי כתיבה ומחברות נשפכים ממנו. היא צעדה לעבר המים , מתגענגת על כל צעד וצעד על החול החמים. טביעות כפות רגליה הקטנות נשארו מאחור בעוד היא נכנסת למים הקרירים – נותנת לשולי שימלתה להירטב. רוח מערבית העיפה את שערה לאחור, היא שאפה את האוויר הלח ועצה את עיניה.
"חזרת…" קול עדין ורח נשמע מאחוריה. היא הסתובבה למקור הקול. אישה בשמחה לבנה וארוכה ובשיער פזור שהתנופף ברוח, התקרה אליה. " איך היה היום שלך ?" האישה שאלה אותה בחיוך. "היה" ענתה הנערה במרירות, " את כלכך יפה, כלכך גדלת ! אני זוכרת שרק נולדת.." דמעות עגולות ושקפות החלו לבצבץ בעיניה של האישה. " אוי אמא אל תתחילי לבכות עכשיו" התחננה הנערה. " אני אוהבת אותך ילדה שלי" אמרה בחום. עכשיו גם הנערה הייתה על סף דמעות. " את חסרה לי כלכך "אמרה הנערה בקול חנוק. " אני לבד" חיוך עצוב עבר בפני האישה- " יש לך אותי. את תמיד איתך, גם בלי שתדעי" הנערה הנהנה והדמעות החלו לזרום.
האישה משכה אותה לחיבוק עמוק. "בבקשה אל תעזבי אותי ! בבקשה.." הנערה בכתה לחיקה. "אני מבטיחה" ענתה האישה בשקט ונשקה לרכתה. הם התנתקו מהחיבוק באיטיות,הנערה חזרה להיסתכל על הים, אל האופק. צופה איך לאט לאט השמש שוקעת מהשמים הכתומים ישר אל תוך המים- כאילו נשרפת לאט לאט עד שדועכת. כשהסתובבה, הדבר היחידי שראתה היו רק זוג אחד של טביעות רגלים קטנות.
תגובות (6)
אהבתי, אבל אני לא בטוחה שהבנתי… תוכלי להסביר?
תודה:) בתחילת הקטע הנערה משאירה על החול את הטביעות רגליים שלה. בסוף היא מסתכלת ורואה את אותן טביעות רגלים. כלומר שהיה שם רק בן אדם אחד- אמא שלה לא הייתה שם.
זה ממש יפה ומקסים. (קצת לשים לב להפרדה בין הפסיקים ופיסוק בסוף משפט בתוך המרכאות)
תודה :) וזה מה שקורה שהמחשב לא עובד וכותבים מהפלאפון חחחח
כלומר היא דימיינה אותה שם? או שזו הייתה רוח רפאים?
כן בדיוק, היא דמיינה את אמא שלה שם, אבל בעיקרון כל אחד יכול לקחת את זה למקום אחר. אפשר לחושב שהיא רוח רפאים, או שכל השיחה הזאת התחוללה בראש לה, או שהיא באמ חשבה שהיא שם אבל זה ל איה אמיתי אלא רק פרי דמיונה מרוב געגעים.