חתולים.

חתולים. אף פעם לא חיבבתי אותם כל כך, משום מה כל התמונות המסחריות של החתולים הקטנים והכביכול מתוקים לא הוציאו ממני אף רגש מיוחד.
לא הפסקת לברבר מהרגע שהתיישבנו ב'פינה' על כמה הם בעל החיים האינטלגינטי והעצמאי ביותר. לא היו לי מילים להסביר לך כמה לא מעניין זה בעיני, חייכתי ושמרתי על קשר עין רציף, זאת הייתה הדרך שלי מאז ומתמיד לגרום למי שמולי להרגיש שאני מקשיבה, בתוכי תהיתי לעצמי כמה מוזרים הם לפעמים תחומי העיניין של אנשים.
הרי ידוע וברור שחתולים הם ההגדרה לאגואיזם.
כשאמרתי את זה נתתי לי שוב פעם את המבט הזה שלך, המבט הזה שתמיד גורם לי להרגיש ילדה קטנה ומטומטמת.
הייתה לך היכולת המופלאה לגרום לאדם לפקפק באנטילגנציה של עצמו, היית פשוט זורק כמה עובדות לא ברורות שאיש בעולם לא היה יכול לאשר או לפסול ומצקצק צקצוק נוראי, כזה שעושים לילד קטן ששואל את השאלה התמימה ביותר שיש.
אני לא ילדה, האמת שאני לא זוכרת מתי הייתי ילדה, ואני לא אוהבת להרגיש ככה.
אבל כולם אוהבים אותך, ויש לך לב טוב, זה מה שכולם אומרים עליך ובערך גם על כל בנאדם אחר בעולם, במיוחד על אלה שאין כל כך מה לומר עליהם.
אתה צודק, הכי צודק בעולם.