חיצי כאב

היא יושבת וגבה נשען על קיר הלבנים. את ראשה מעטר זר פרחים, וצמתה השחורה גולשת בחן על כתפה הימנית. שמלתה השחורה מלוכלכת ורגליה יחפות.
היא שולחת לעברי מבט רושף.
לידה אשפת חיצים, ואיני מצליח לראות האם באשפת החצים יש חצים.
בידה קשת, עם חץ כסוף אינני יכול להבחין בכתוב שחרוט על החץ. היא מותחת אותו מתכוננת לירות את החץ.
אני פוסע לעברה בזהירות. "אנא ממך, אל תירי ואל תיראי אני באה לעזרתך לשמוע את העובר עליך אני רק לטובתך" אני מתחנן, אך היא ממשיכה להביט בי במבט רושף, מלא שנאה וכאב.
היא לא מקשיבה והחץ נורה מהקשת לעברי, הוא פוגע ליד רגלי השמאלית. אני מרים אותו, "עצב" חרוט עליו, אך איני מוותר היא כה חשובה לי בכדי שאוותר. עוד שלוש פסיעות לעברה, היא שולפת חץ נוסף מהאשפה היא מותחת אותו בעזרת הקשת, ויורה לעברי. החץ נוחת גם כן ליד רגלי. "שנאה" חרוט עליו. היא לא אומרת דבר, ואני ממשיך להתקדם לעברה. וחץ אחר חץ היא יורה עלי כאב, תיסכול, בדידות, ריקנות,ויאוש חרוטים על החצים השונים.
היא הנערה שיורה חצים לכל עבר כשהיא כאובה, לא נותנת לאיש להתקרב, לגשת.
איני מצליח להתקרב, לחבק להקשיב.
"אני פה תמיד, את לא חייבת לדבר גם לחיבוק אני תמיד זמין" ואני מפנה את גבי והולך הלאה משם.