חיפוש אינסופי

אתה, אתה העין הזהובה בתוך ים של עיניים רגילות לא מיוחדות. ואני, אני איתם אני בתוכם, בתוך הים הסוער של האנשים, האנשים שחשובים לאנשים אחרים. אבל אני לבד לא כלולה בתוכם. אני לבד נסחפת על הגלים שלא מוצאים מנוחה. כי אני לא חשובה לאף אחד אחר. אני לא העיין הזהובה שלך. אני לא יכולה לעמוד ולא לזוז כי אין אף אחד שיחזיק אותי במקום. לכל מקום שאני פונה אני מקבלת סתירה. ואז הגלים באים וסוחפים אותי משם לתוך הים האינסופי שאני נמצאת בו. ואין אף אחד שצף יחד איתי שנסחף לארץ אחרת, למקום שבו אנחנו לא יכולים להפגע. המקום לאנשים האבודים, המקום לאנשים שאין להם מקום בים שצריכים להיות ביבשה. וכאשר אני עולה ליבשה אני מגלה שאני שם לבד, אני האדם האבוד היחיד כולם נמצאים בים במקום הטוב הנוח והחמים.  אני קופצת חזרה למים כי אני לא רוצה להיות לבד, אני לא רוצה להיות על היבשה. אך ברגע שהגלים יראו שהפסדתי שוב, הם יציפו אותי ויסחפו אותי בחזרה לחוף. בחזרה לעולם הבודד שלי, לאי הבודד שלי למקום החם הקודח ביבשה.