חייה בתוך סיפור

אני מדמיינת את עצמי בתוך סיפור, איך שכל מהלך שלי נכתב, במילות ספרותיות ורהוטות. עם ציטוטים לכל משפט שאני מוציאה מהפה, וכתוב את טוני ואת רגשותיי באותו הרגע. אני מדמיינת שאני גיבורת הספר, זאת שצריכה להציל את כולם, או אולי להתאהב במישהו. אולי זה יהיה סיפור חיי, וכל סודותיו יהיו שם.
יהיה שם את בעיותיי, את בעיותיי היומיומיות ובעיותיי הגדולות. יהיו את הבעיות שיימשכו כל הספר, ויהיו בעיות שיסתיימו בפרק. יהיו את הדברים המשמעותיים, משפחתי וחבריי. יהיה גם את סביבתי, לפעמיים אהיה במקומות שונים, אך לרוב אהיה במקום מגורי.
אני מדמיינת את עתידי, מה יקרה לי מחר, או בעוד כמה שנים. אני לא יכולה לדעת, אבל אולי הספר כן.
הוא יידע את מקצועי לעתיד, יידע איפה אחיה בקרוב ועם מי. אך הוא לעולם לא יגלה לי, עד שיגיע הרגע.
אני מדמיינת שאולי הסיפור יתחלק לכמה אנשים, אולי אני לא אהיה השחקנית הראשית היחידה. אולי יהיה מישהו שיספר גם כן את רגשותיו, את טוניו כשהוא מדבר ואת סביבתו וחברו. גם אני אזכה לדעת מה הוא אומר? או שאדע רק עליי בחלק הספר?
וכשייגמר הספר, מה יהיה עליי לעשות? אמות עד לחלק הבא, או שזה יהיה ספר עם סוף חד משמעי?
אני אציית רק למילותיו של הסופר, לא אוכל לעשות את מה שאני רוצה בחיי. לא אוכל לקום ולהתנגד לזה שכותב את חיי, כך זה יקרה וכך זה יגמר. הסופר שולט על הספר, והספר שולט עליי.
לפתע אני יוצאת מתוך הספר, וחושבת על דמות ראשית אחרת. איך היא חייה כל הזמן הזה? היא רוצה בכלל לחיות ככה? או שהיא מעדיפה לחיות כל החיים בתוך הספר, מצייתת להוראותיו של הסופר?
רוב הסיכויים שחייה נגמרים בסוף שמח, והיא מגלה את סוד החיים. היא חייה עם משפחה, עם אהובה שבילתה אייתו למשך כל הספר. אולי זה לא כזה נורא, אבל איך חיים ככה?