חזון אלטרנטיבה

היא לא ידעה מה אומרות המילים 'אלטרנטיבה' ו'אנלוגיה'.
היא לא ידעה ובכל זאת מאז שהיתה ילדה, חזון היה בתוכה, בראשה ובליבה:
היא רצתה להשאיר חותם. היא לא רצתה תחליף. היא רצתה להיזכר על ידי אנשים ובכללם אני, על אף שהיא לא ידעה משמעות 'אלטרנטיבה' ו'אנלוגיה'.
היא גם האמינה בטלפתיה והתעתקות של בני אדם, וכששאלתי אותה שאלה מיני רבות על המוות (תמיד נגיע לשם) היא שוב ענתה בביטחון ובשלווה (אני בכלל לא זוכרת מה היא אמרה).
תהיתי אם היא פשוט ילדה קטנה ותמימה שמתיימרת להיות משהו גדול. ואם היא באמת כזו ואני לא מסוגלת להאמין לה כשהיא אומרת שהיא מאמינה בטלפתיה כי בשיעור מתמטיקה אני צריכה להסביר לה איך הגעתי לפתרון – אולי אני ילדה קצת גדולה.
אני ילדה קצת גדולה כי לי אין חזון או רצון או דבקות במשהו, כי הראש שלי מתמטי יותר ממה שחשבתי. כי אני לא חולמת בגדול על אהבות או מיצוי עצמי. הו, בטח שאני ילדה גדולה!
אני כשאגדל, אלך כל בוקר למשרד, עם קפה ביד (אפילו שכרגע אני שונאת), ואפקוד על אנשים לעשות כרצוני. לי יהיה כסף.
ולה יש חזון.
אפילו שהיא לא יודעת 'אלטרנטיבה' ו'אנלוגיה' מהן.