חומות של תקווה

הם רצים אל האוטובוס הירוק, העמוס למחצה , הוא ובן דודו .
הוא מטפס בכבדות את מדרגות האוטובוס , נשימות כבדות וקצרות נפלטות מבין שפתיו היבשות , הוא מלקק אותן באיטיות ומביט אחריו , מתוח מעט . בן דודו עולה אחריו , מסמן לו להתקדם פנימה אל תוך ליבו של האוטובוס ולתפוס מקום.
הוא פוסע אל מקום פנוי שאיתר בצידו של האוטובוס , פעימות ליבו מואצות עם כול צעד שהוא עושה לעבר המושב הריק . הוא מביט אנה ואנה אחוז אימה טהורה .
במבטו המפוחד הוא מחפש אחר בן דודו שפניו כבר לא נראים בין הפרצופים שממלאים את האוטובוס , הוא יודע שהוא שם, איפה שהוא מקדימה .
במבט מהיר לאחור הוא מגלה אישה בהיריון , לצידה יושב ילד , אולי בן עשר . מצידו השני יושבות כמה נערות , אולי בגילו , אולי פחות .
זיעה קרה מבצבצת במורד גבו , ידו רועדת מעט והוא מרגיש שהנה , עוד רגע הוא מאבד את הכרתו .
מהקצה האחר של האוטובוס , בן דודו מרים את עיניו ממסך הנייד שלו ומחפש אחר מבטו , בן דודו מסמן לו משהו בראשו ומתקדם לעברו מהנהן אליו שוב , ומלמל אל תוך האוזן שלו בלחישה . השיערות שעל צווארו סומרות , הוא מהנהן , מאשר שקיבל את המסר .
ידו הרועדת מטיילת במורד רגלו , אל הקרסול, ובין הג'ינס לגרב . הוא סופר עד עשר ובין רגע הוא נעמד כשלצידו בן דודו ושניהם עם סכינים בידיהם . הם צועקים בגרון ניחר ותוך מספר שניות מתחילים לדקור כול מה שנקרה בדרכם . בן דודו דוקר קשיש – הקשיש מתמוטט על רצפת האוטובוס . הוא דוקר נערה , היא צורחת ומנסה לברוח . המולה מתחילה .
הוא דוקר ודוקר , בעיניים עצומות . הוא דוקר ושומע את להב הסכין מפצפצת גולגולת של ילד . רגע אחר כך הוא קורע את בשרה של האישה בהיריון ועל ידו ניתז זרם חמים של דם. הוא צורח שוב , בכול הכוח שיש לו . שניות חולפות , דלתות האוטובוס נפתחות , אנשים נוטשים את האוטובוס . רצים החוצה אחוזי טירוף ובעתה . צרחות נשמעות , הוא פוקח עיניים ומולו מכול עבר, מוטלים על הכיסאות אנשים מדממים , מתחננים על חייהם . צרחות מצמררות בוקעות מגרונם . אך הוא בשלו . במבט מטורף , הוא מניף שוב את הסכין , מתכוון לדקור את אחת הנערות שלא הצליחה להימלט בזמן , אך לפני שהוא מספיק לעשות זאת – הוא שומע ירייה ואת בן דודו קורא בשמו .
הוא מביט לאחור אחוז אימה , ועל רצפת האוטובוס שוכב בן דודו מתבוסס בדמו , עינייו פעורות וקפואות .
לפתע, כאב אדיר מפלח את גבו ומתפשט אט אט בתוכו , ריאותיו מתפוצצות. הסכין נשמטת מידו , הוא מתמוטט על אחד המושבים , מחרחר ועינייו מלאות דם .
כאב, ואחר כך אלחוש ורגע לפני , הוא נזכר בדבריו של אביו .

הבתולות .

אל אקצה .

אללה .

חייו בגן עדן .

חיוך דק נמתח על שפתייו , כי הנה גם הוא מתבוסס בדמו למען אל אקצה .
הוא בדרך אל אללה , אל הבתולות, הוא בדרך אל גן העדן . גן העדן האין סופי.