העולם של גינה

זמנים אחרים – ג'ינה-
לפני הרבה מאד שנים, העולם היה אחר,
הזמנים היו שונים, לא כמו היום, אפילו האנשים אז היו אחרים, שונים.
אז היו הגברים שולטים, הם אלה שניהלו את העסקים,
הם אלה שישבו בבתי קפה והם אלה שהיו מבלים מחוץ לבית עם חברים.
והנשים היו ממונות על הבפנים , כלומר על גידול וחינוך הילדים ועל הבישולים,
הן אלה שדאגו לארוחות ולאורחים והן אלה שדאגו לביגוד ובידור להן ולילדים.
אז בימים ההם, היתה משפחה אחת ולה 9 ילדים ולהם נולדה תינוקת חדשה , תינוקת בלונדינית יפה, שונה היתה מכל אחיה, ברגע שהגיחה לאויר העולם החדר נמלא באור,כאילו זרחה השמש.
ולכן קיבלה את השם ג'ינה, אמרו עליה, אולי היא ג'יין.
התינוקת המדהימה גדלה ויפתה מיום ליום כקרן אור היתה לסובב אותה,
השמים השתקפו מעיניה הכחולות הצלולות והן האירו באור יקרות.
וראשה עטור התלתלים הזהובים היה כמו השמש בזריחה.
לא הבינו מאין באה זו והיא שונה ומיוחדת בצבעיה ובאופייה מכל משפחת.
ברור קצר בתולדות המשפחה גילה שאחת הסבתות הרחוקות היתה כמוה זהובה.
כאשר מלאו לג'ינה 12 שנים אמר אביה.:
הנה היא גדלה, צריך למצוא לה חתן לפני שיהיה מאוחר מידי ,היא יפה כל כך שזה מסוכן להשאירה כך.
לא, ענתה האם ,זה מוקדם מידי ,היא עוד ילדה.
כאשר מלאו לה 14 שנה אמר האב- זהו ,זה הזמן למצוא לה חתן.
רבים וטובים באו לבקש את ידה, אך האם ,גם הפעם סרבה, עוד מוקדם, תן לה לפרוח וללבלב, היא עדיין ילדה.
למרבה הפלא האב שמע וחיכה.
וג'ינה שיופיה היה עוצר הנשימה , היו כולם מביטים בה בהשתאות, "ישתבח שמו," אמרו, "שהעניק יופי כזה לבת אדם." בנוסף היתה היא שובבה ועם זאת חיננית , שנונה וחכמה מאין כמוה ונעימת הליכות, בקיצור ניחנה בכל המעלות, כלילה יופי ושלמות.
כולם חיבבו אותה, ורצו את קרבתה. לא משנה מה עשתה ,אי אפשר היה לכעוס עליה.
והנה הגיעה ג'ינה לגיל 16 בא האב לאם ואמר -עכשיו עליה להינשא ומיד, אחרת יהיה מאוחר מידי.
כאילו ידע מה ילד יום, כאילו התנבא ולא ידע למה.
והאם שוב, אנא חכה עוד מעט היא עדיין צעירה והיא לומדת, רק תסיים את לימודיה ולא אעמוד בדרכה עוד.
ומה יהיה ,שאל האב, אם אז איש לא ירצה בה?
יגידו יפה מידי, חכמה מידי איזה גבר אז יקח אותה להיות לו לאישה שתגדל את ילדיו, תבשל ותנקה עבורו?
נמצא לה בעל עשיר, אמרה האם, עשיר יחזיק לה עוזרת צמודה. כך אמרה האם, נאנח האב ובלב כבד שתק.
ג'ינה סיימה את לימודיה במצטינות, הגיעה לגיל 18, המחזרים פחתו, לא יכלו להתמודד עם בחורה כמוה ואילו לה ממש לא הזיז , כי היא רצתה להמשיך ללמוד.
ניגשה לאביה עם התעודה ואמרה לו: אבי, ראה את תעודת ההצטיינות שלי, אני רוצה אני להיות רופאה.
לא, ענה האב, את מתחתנת וזהו הגיע הזמן. לא אנשא לאיש, ענתה ג'ינה , לראשונה, בעזות מצח.
ללמוד באוניברסיטה אני רוצה וזה מה שאעשה, לא נועדתי לשרת גבר, אולי בבוא העת ארצה להקים בית וללדת ילדים. אבל לא כעת.
סיימה את דבריה והלכה.
אביה כעס ורתח ,ניגש לאם ואמר: את רואה , כאשר יגורתי בא, ומה נעשה איתה עכשיו?
תירגע אישי היקר, בוא שב, אכין לך נרגילה וכוס צ'יי, תנוח ואז נטקס יחד עצה.
הנרגילה הוכנה ישב האב ועישן כשהוא שקוע במחשבות.
והנה אישתו באה ומתיישבת מולו ובידה מגש עליו מונחת צלחת דברי המתיקה האהובים על בעלה
והצ'יי בכוס קטנה בדיוק כמו שהוא נוהג לשתות .
שעה ארוכה ישבו כך זה מול זו ושתו בשקט ורק קול שאיפת הנרגילה נשמע.
ואז פתח פיו האב ושאל- מה נעשה איתה?
האם לקחה נשימה עמוקה וענתה בקול רגו:.
"אתה יודע בצעירותי גם אני הצטיינתי בלימודים וחלמתי ללמוד רפואה,"
מה באמת? לא ידעתי, אף פעם לא סיפרת.
הורי לא הרשו לי, אמרו לי שבת צריכה להתחתן ולגדל ילדים וזה מה שעשיתי.
"ועכשיו לבת שלנו יש אותם חלומות רק שאולי היא תוכל להגשים, אם רק נרשה לה" .מה אתה אומר? תחשוב על זה.
אתה איש חכם, הזמנים השתנו, בוא נאפשר לה, היא הצעירה שלנו, האחים שלה כולם מסודרים ,יש להם פרנסה טובה,
האחיות שלה נשואות ועם ילדים ,לא יקרה כלום אם היא תלך ללמוד.
סיימה האם את דבריה הביטה על בעלה ושתקה.
"מה יחשבו ויגידו האנשים עלינו? "שאל.
"ולמה צריך להיות אכפת לנו מה יגידו האחרים?
..אנחנו צריכים לחשוב על הבת שלנו, על ג'ינה שלנו ועל האושר שלה,
אם זה מה שיגרום לה להיות שמחה אז אנחנו הוריה צריכים לאפשר לה."
הוא לא ענה רק הנהן להסכמה.
קמה האשה ממקומה ניגשה לבעלה ונתנה לו נשיקה על הלחי, תודה ,
תודה שאתה מגלה הבנה ומתעלה על מה שיגידו.
וכך ג'ינה, בברכת הוריה נרשמה לאוניברסיטה והתקבלה ללימודי רפואה.
סיימה בהצטיינות והיתה לרופאה מנתחת .
לימים נודע שמה למרחקים, פרסמה מחקרים רבים והתפרסמה בעולם כולו.
היא הגשימה את עצמה ואת החלום של אמא שלה מבלי לדעת עליו דבר.
ולא לדאוג, כשהיתה בבת 30 , שזה היה נחשב אז לרווקה זקנה,
היא נישאה לרופא שעבד איתה והקימה משפחה לתפארת.