על אותה מיטה: לבנה, עם פוך וכרית. וספרים.
כמו מקודם. כמו אתמול. כמו לפני.
אותו דבר. אותו דבר. אותו דבר.
אבל לא,
איך יודעים שהזמן עבר?
ואם לא הייתי, מישהו ידע?
אוקי בוא נחליט שלא היית לפני שנייה זה אומר שגם עכשיו אתה לא נמצא כי עוד שנייה זה כבר יהיה בעבר ואם אתה לא קיים אז מזה משנה מה אתה עושה קיצר מעולה איזה כיף מסקנה אפשר להמשיך לישון בלי ייסורי מצפון (תקרא את זה מהר ככה זה נשמע במח שלי)
תגובות (19)
סך הכל נחמד, אהבתי את האורך של הקטע, קצר ולעניין. גם אהבתי את הקטע "כמו מקודם. כמו אתמול. כמו לפני."
תודה…
מעניין אותי למה החלטת לחתוך את המשפט "עם פוך וכרית. וספרים."
כי טוב, זה שתי דברים שונים, במובן שיש את עולם השינה ויש את עולם הקריאה. שתי וריאציות של אסקפיזם, אבל שונות. וסותרות ו… אני מובן בכלל?
אהבתי. המשפט האחרון השאיר מתח. הטקסט הזה מתאר חלק ממה שאני מרגישה.
תודה, כנ"ל..
יש פה רעיון יפה מאחורה.
Like it :)
תודה! (המלכה טופחת לעצמה על השכם?)
יכולתי ממש לדמיין את מה שהטקסט מציג, אולי גם איזה שעון שם מאחורה על הקיר שהמחוגים שלו רצים אחד אחרי השני. אהבתי
חח אני שונא שעונים… אבל כן.
ותודה…
מעולה
תודה…
אוקי בוא נחליט שלא היית לפני שנייה זה אומר שגם עכשיו אתה לא נמצא כי עוד שנייה זה כבר יהיה בעבר ואם אתה לא קיים אז מזה משנה מה אתה עושה קיצר מעולה איזה כיף מסקנה אפשר להמשיך לישון בלי ייסורי מצפון (תקרא את זה מהר ככה זה נשמע במח שלי)
חחחח (שקט, שקט, בני נחרישה, כאן צומחים קברים – – מכירה? זה מה שעלה לי)
עכשיו כן, ואני מסכימה לנגן בחליל לצד הקברים שיצמחו מהר יותר ????
הזמן הוא דבר יחסי.
(אמר איינשטיין) כן. אני יודע, זה רק עושה את זה יותר גרוע
מדוע?
אני מוצאת את זה מנחם ומלחיץ בו זמנית.
מובן מובן, רשמתי לי במחברת המושגים שלי: P