זיוף
יום אחד תתעוררי,
ותלכי לבית הספר,
ותיתקלי בחיוכים האלה,
המזויפים,
מהסוג הזה שכולנו יודעים שהם לא אמיתיים,
ואת תתעבי אותם,
את החיוכים.
ואת האנשים שעוטים על עצמם את המסכה.
ואת תתעצבני ותרתחי.
ונחשי מה? זה לא באמת משנה.
יום אחד תתעוררי,
ותלכי לבית הספר,
ואת תחייכי את החיוך הזה,
המזויף.
מהסוג הזה שכולנו יודעים שהוא לא אמיתי
ועינייך יהיו ריקות ושפתייך יבשות
וכבר לא יהיה אכפת לך.
כי את כבר לא יודעת להבחין בין מסכה לבין עצמך.
כי למה זה כבר משנה?
תגובות (10)
יפה,חבל שהעלת רק קטע אחד!אשמח לראות עוד :)
תודה רבה:)
לא!!!! אל תמחקי את זה!!! הוא טוב. ממש טוב.
תודה רבה:) בשבילך לא אמחק
אהבתי מאוד!
וזה דבר נורא ודבר טבעי.
כמו בשיר אדם שחקן של זוהר ארגוב
"אדם נולד שחקן, אמרו את זה מזמן
הוא משחק ומעמיד פנים
והעולם במה כאן לכולם
ואנו אנו, אנו שחקנים"
:)
תודה רבה:)
שמחה שאהבת:)
אכן, כולנו שחקנים.
זה נכון וכתוב מדהים.
תודה רבה:)
שלום לכותבת!
אני זוכרת אותך מלפני ארבע שנים, כנראה בגלל השם המיוחד :-)
אהבתי את הקטע. אני מתחברת אליו גם. כנראה שכולם חווים את התחושה הזאת בזמן מסויים במהלך חייהם.
תודה :)
ואוי…קיוויתי שאפחד לא יזכור אותי…חחחח