זה קורה לכולם

לכולם יש את המחשבות האלו. לכולם יש את הרגעים הקשים. לכולם יש ירידות בחיים. לכולם זה קורה…

אבל למה אני עוד תקועה במחשבות האלו שכולם כבר שחכו. למה לי הרגעים הקשים לא ניגמרים. למה לי יש רק ירידות ואין עליות. לפעמים אני מרגישה לבד בעולם. כאילו אף אחד לא יכול להבין אותי. לפעמים אני מרגישה שסופים טובים? יש רק באגדות ובסיפורים. זה תמיד קורה לי…ואני לא יכולה להפסיק. ואולי באיזשהו מקום אני גם לא רוצה. אני בונה לעצמי חומה ומציבה אותה מול אחרים. אני שומרת על עצמי לא להפגע. אני מתאכזבת מראש כי אני יודעת שאני אתאכזב בעתיד…

ברגעים כאלו אני בורחת למקום אחר. אני בורחת למקום שלי, למקום שטוב לי בו. אני בורחת ולאא מתייחסת לסביבה. במקום הזה אני יכולה לחייך ולא בכאילו. במקום הזה אני יכולה לנשום בלי הרגיש שמשהו חוסם אותי.

ואז…ואז אני מתעוררת ומגלה שהחומה שבניתי הרסה לעצמי…פגעתי בעצמי.

אבל לכולם זה קורה- אני חושבת….