זה טוב 3

כשהשמש הזאת מהבהבת לי ורוקדת וחגה במעגלים כמו פורפרה, אני נכנס לדיכאון. "מה יוציא אותך מהדיכאון?" לא יודע, זה עובר די מהר, כי השמש חגה זמן קצר, אבל זה מרמז על בעיה עמוקה יותר, בנפש שלי, בפסיכולוגיה שלי. "איזו בעיה?" שאני תמיד במתח, תמיד בחוסר וודאות, אני לא יודע מה יקרה מחר, מה יקרה בעוד רגע, עוד דקה, עוד שנייה. "תמשיך," כאילו, זו נראית כמו הפרעה, חוסר תחושה של ביטחון, אבל האמת היא, ואני יודע, שזה הדבר הכי נורמלי שיש, כל האנשים הזחוחים הם לא נורמליים, כי הם מדמים לעצמם ששום-דבר יוצא דופן לא יכול לקרות פתאום, אבל זה קורה, פתאום, לכל אחד. "אה," כאילו, אתה הולך, ופתאום בום נופל ושובר את כל העצמות שלך. או שנכנס לך משהו לעין, כמו יתוש, או זלזל. "מה זה זלזל?" "הקטנים האלה שיוצאים מהענפים בעץ, "אה," אהבל. "לא נורא, העיקר שאתה חכם," וכאילו כל דבר יכול לקרות בכל רגע, כמו התקף לב, או שבץ, או התקף לב, או שבץ, "אמרת את זה פעמיים," זה יכול לקרות אתה יודע, בכל רגע, בום, "אני מבין," אתה לא מבין, "אני כן," טוב, אולי, רוצה סוכריה? "לא," למה? "כי אולי היא מורעלת," אתה רואה? כל דבר יכול לקרות, בכל רגע. אני יכול להביא לך סוכריה, ובמקרה הטוב תמות, ובמקרה הרע תשתגע, "זה לא היה אמור להיות ההפך?" אולי, ואולי לא. "אתה רומז למשהו," אולי, "גם עכשיו אתה רומז," אולי, "הבנתי ת'רמז," יכול להיות.