זה דווקא כן כואב
זה דווקא כן כואב כשהלב מתנפץ לעשרות חלקים,
זה דווקא כן כואב שאין תקווה באף מקצוע בלימודים,
זה כואב כשאני נופלת על האספלט הקשה
בגלל חבורת בנים שרצים,
זה כואב שאני הולכת במסדרונות וכמו רוח
לא שמים לב שאני חיה.
זה דווקא כן כואב כשדמעה זולגת במורד לחיי
כשאני יושבת מול המחשב ומסתכלת בפייסבוק על המלחמת מים
האחרונה שלכן, שאותי לגמרי שכחתן.
זה כואב שאני יושבת בארוחת ערב ושותקת,
ואמא שלי מנסה לגרום לי לאכול, אבל אני לא רוצה.
זה מאוד כואב כשאני קמה בבוקר,
כשאני הולכת לבית הספר,
זה כואב כשאני הולכת לישון,
אפילו כשאני נושמת.
ובגלל זה אני אומרת, למה לנשום?
למה לקום בבוקר? למה ללכת לישון?
למה לאכול עם המשפחה? למה ללמוד?
למה לחיות?
למה?
תגובות (2)
אני ממש מבינה אותך…
ואני חושבת את המחשבות האלה……
מדרגת : 5
כתיבה נאה ביותר, אך קיימת מגמה של חוסרת עקביות בסגנון הכתיבה. ברגעים מסוימים קיימת חריזה מאוד ברורה, בעוד שבאחרים יש סגנון כתיבה שדומה יותר לכתיבתו של פואטיקן עם שורות ארוכות ומחסור בחריזה.
אני ממליץ להישאר בסגנון נושא אחד, או שניים שמתאימים אחד לשני.