ומה עם המלאכים?

הם יבואו, ילטפו אותנו, יחבקו אותנו, יגרמו לנו להרגיש מיוחדים,
הם לא יתנו לנו להרגיש לבד, הם יעטפו אותנו במפל דמעותיהם,
דמעות של מלאכים.
הם תמיד לצידנו, תמיד, בכל מקום, מרחפים מסביב עם שירתם הענוגה,
הם יבואו…

אנחנו מחייכים בכאב על דברים ישנים, ובוכים מדברים פשוטים וקטנים,
נותנים לליבנו להתמלא עד אפס מקום, עד שנצטרך לוותר,
עד שהיד תושט קדימה, תאחז בענן הקסום ותגרור אותו חזרה,
עד שנסרב להיכנע, עד שהכל יעלם כלא היה…

ומה עם המלאכים?
הם יבואו ויראו לנו שאנחנו יכולים,
שאנחנו נמצאים עד קצה ההחלטות,
ימינה או שמאלה, לא הרבה בחירות,
ומה עם המלאכים?
הם עדיין לא מוותרים…

אם נסתובב סביב ונביט בשמיים, צלליות שקופות מביטות עם רוך בעיניים,
וחיוך עדין ומשכר, סוחפים אותנו אליהם בריקוד נצחי,
ולא הרבה זמן נותר, ובקרוב כולנו נעלם,
אל תוותרו, אל תוותרו…

וזה משהו אמיתי, זהו רגש בלתי מוכר,
וכנפיים לבנות עוטפות אותי קרוב,
ומצד אחד אני שומע "הסוף מגיע הסוף מגיע"
אך ידייך עדיין מסרבות להרפות,
מחזיקות בי כבילדיהם, עם ידיהם העדנות.

הם יבואו, ילטפו אותנו, יחבקו אותנו, גרמו לנו להרגיש מיוחדים,
להרגיש ממש כמוהם, מלאכים.