וורד קפוא.

ורד קפוא. שדה וורדים קפואים. אני מהלכת בו, עובדת עצות. מחפשת שלווה לנפשי.
אני נשכבת על השלג המצטבר, ועושה בו מלאכים.
צלילי כינורות חלולים, ממלאים את אוזני בברכת שלום תמימה.
הוורדים הקפואים הפכו לצללים שחורים.
הם מחלחלים לשלג הצחיח, ומכתימים אותו בזעם ובכעס.
אני תופסת בוורד אדום אחד, ומנפצת אותו כזכוכית סוכר.
הרסיסים שלו מכסים חלקים ממני, מהשלג, ומהדשא הרחוק ממני.
הם לקחו איתם חלקים מנשמתי.
ונשארתי שם.
חסרת נשמה,
בגללם.