ואולי אנחנו מרגישים ריקים
לפעמים, גם כשאני איני נמצאת לבדי, ועשרות ומאות ואלפי אנשים מקיפים אותי מסביבי, אני מרגישה את הריק הזה במרכז החזה.
תחושה מוזרה של וואקום, תחושה מוזרה של משהו שחסר.
משהו שמעיק על הלב בתחושה רעה, כאילו משהו שהיה אמור להיות כאן ויותר כבר לא נמצא.
וזה כואב, וזה שורף וזה אוכל אותי מבפנים.
כי ההרגשה של הריק הזה ממלאת אותי ומפרקת אותי לאט לרסיסים יוצרת בי עוד ועוד סדקים.
ואולי אנחנו מרגישים ריקים, בגלל שאנחנו עזבנו חתיכות מעצמנו, בכל דבר שנהגנו לאהוב.
תגובות (2)
וואו.
זה מהמם. הרבה יותר טוב מהקטע הקודם שקראתי שלך 3>
את כותבת בצורה מעולה, הכתיבה שלך מקסימה ומכושפת :)
אשמח אם תקראי ותגיבי גם בסיפור החדש שלי "החיים יפים כשאת חלק מהם"
הנה קישור לפרק הראשון : https://www.tale.co.il/סיפורי-אהבה/החיים-יפים-כשאת-חלק-מהם-פרק-1.html