השתקפות במראה

זאת לא היא,
זאת לא ההשתקפות שלה במראה,
זה לא הגיוני,
זאת לא היא.

היא עומדת מול הראי, מסתכלת,
בוחנת כל פרט ופרט מכף רגלה ועד ראשה,
על העקבים הגדולים שהיא נועלת,
על המכנסון הקצר שהיא לובשת,
על החולצת בטן הצמודה והלוחצת,
על האודם האדום והכהה שאת שפתיה היפות כובש,
על עיניה השבורות שמכוסות בשחור,
על שיערה החלק..זה קצת מצחיק שהיא לא זוכרת אותו לפני המחליק.
היא בוחנת כל פרט ופרט בגופה,
ומנסה לזהות,
ומנסה לבדוק,
האם זאת היא,
האם ההשתקפות שבמראה זאת היא..? היא שהיא מכירה..?
זה כואב לה,
היא יודעת שהיא השתנתה,
היא מנסה להיות מי שהיא לא,
כבר פעמים מהעקבים היא נפלה, היא פשוט לא רגילה.
זאת לא אותה ילדה,
אותה ילדה שלובשת את הנעלי ספורט שאיתן היא מרגישה הכי בנוח,
זאת לא אותה ילדה שלובשת את הטרנינגים הזרוקים,
היא מסתכלת על עצמה במראה,
ושואלת,
איפה, איפה הימים שאיפור לא היה חלק מהיום יום שלה,
איפה הימים ששיערה המתולתל והפרוע היה מתנפנף ברוח..
היא כבר לא אותה ילדה,
היא השתנתה,
לנסות להיות מי שהיא לא, היא רוצה,
לא בגלל שזה טוב לה,
לא בגלל שזה כייף לה,
בגלל שהם מכריחים אותה,
בגלל שהם גורמים לה,
הם גורמים לה לאבד את עצמה.. והם הופכים אותה,
הם הופכים אותה להיות כמו כולם.

זאת לא היא,
זאת לא ההשתקפות שלה במראה,
זה לא הגיוני,
זאת לא היא,
היא השתנתה,
הם מכריחים אותה להיות כמו כולם.