השתוקקות

אמרתי שיהיה בסדר. והלכת וחשבתי שהכל יהיה יותר טוב.
אבל עכשיו אני לבד, יושבת וחושבת על איך הכל היה הרבה יותר נחמד כשהייתי בחברתך.
ואם רק היית יודע כמה זה מכאיב לדעת שיש לך מישהי חדשה ואיזה אושר זה לדעת שזרקת גם אותה.
ואם רק היית יודע כמה זמן אני חושבת עליך
הקושי מאכל אותי. וזה קצת קורע אותי שאיבדתי אותך ושלעולם לא תקרא לי ״שלך״. ואם רק היית אומר מילה טובה
אבל זה אבוד ואין דרך חזרה.
והכאבת לי כמו שלא ידעתי שאפשרי.
אולי סוף סוף מבינה שמעולם לא רצית אותי. אני חיה בעבר במשרה חלקית ואני יודעת שהתוצאה לא תהיה חיובית.
אתה מי שאתה ואין לי ברירה
פשוט לנסות לא להביט לאחור עם כמה שזה קשה ומה שיכל להיות לעולם לא יהיה ויום אחד זה לא ישנה לי כל כך.
מה שלעולם לא יהיה שלי הוא מה שאני רוצה
וכמובן שכל מה שנותרה בי זו המחשבה- למה אתה כל כך רע לי אבל כל מה שאני צריכה?