השעות

Ophelia Woolf 21/03/2017 603 צפיות 7 תגובות

הקירות מפרשים את הכתוב עליהם כשלוחות של קיר אחר, המנסה לשחרר את האדום שבלבן שלו, בראי שאין שעון ואין שמיים מעל ראשו והוא מפרש את זה כסוף.


תגובות (7)

את מדברת על דיכאון? (או שאני 180 בצד האחר)

21/03/2017 21:06

כתבתי את זה על קיר ביום שבו התאשפזתי באברבנאל. כן, זו מעין קריאה לעזרה בתעלה חשוכה.

21/03/2017 21:12

    ועכשיו? עכשיו הקירות נרגעו?

    21/03/2017 21:15

…. (שולח חיוך)…

21/03/2017 21:31

השורות האחרונות מקסימות. נראה לי מדובר על ייאוש

22/03/2017 07:41
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך