השם לא אשם/שמות

"את רצינית? Night Sky? " הוא גיחך למשמע שמי.
"כן. יש לך בעיה עם זה?" שאלתי בחדות
"לא, לא. מובן שלא! פשוט…. זה… " הוא נבהל ומיהר להסביר את עצמו
"זה מה?" שאלתי בתקיפות
"מיוחד… זה הכל" הוא מלמל וקולו דעך ממילה למילה.
"אני מיוחדת. ואם יש לך בעיה- תתמודד!"
מעולם לא אהבתי אנשים שצחקו לשמי.
זה לא שהיה לי שם מגוחך או מוזר אבל צירופו של שמי ושם משפחתי יצר ביטוי וזה יצר רושם חנוני שכזה. כמו שאנשים יקראו לכל ילדיהם בשמות החודשים בהם נולדו או לפי המקומות האהובים על הוריהם או משהו כזה.
אבל אהבתי את שמי. הוא התאים לי.
אהבתי לצפות בשמי הלילה.
לא הייתי מחליפה את שמי.
"לא, סקיי, חכי רגע!" קרא אחרי כשפניתי ללכת
"מה? אתה רוצה לצחוק עלי עוד? אולי על העיניים שלי? על הצבע שאני אוהבת? על הזמן האהוב עלי?" שאלתי בלגלוג
"לא! לא! רציתי רק להציג את עצמי"
"נו? " חיכיתי
"קוראים לי Ice Snow " הוא אמר בחיוך והושיט את ידו ללחיצה.
הרגשתי איך פניי בוערות מזעם.
הושטתי את ידי וסטרתי לו בחוזקה.
הוא בהה בי המום סימן אדום על לחיו.
"היה נעים להכיר אותך, סנואו" חייכתי והדגשתי את המילה האחרונה בלעג.
הוא לא אמר דבר כשפניתי והלכתי.