השושנה האדומה והקןץ

השושנה והקוץ

אי שם, בגינה יפה , בה צמחו ופרחו שיחי שושנים.
אדומות , ורודות ולבנות לרוב חיו בשלום שלושת הצבעים.
אך לעתים התגלעו בניהם אי אלו ויכוחים קטנים.
השושנה האדומה טענה שלה הריח הנעים ביותר בגינה
"לכן אני צריכה יותר מקום להתרחב וגם כדי שלא ישתמשו בריח שלי" כך אמרה,
היא פשוט לא רצתה להרגיש מנוצלת.
ואילו השושנה הוורודה העדינה והצנועה בין השושנות , לא ענתה רק נצמדה לעצמה,
נדקרה בקוצים שלה ולא פעם אף טפטפו טיפות דם על עלי הכותרת של עצמה
והכתימו את הוורוד היפה שלה, אך היא שתקה מפאת כבודה ומעמדה של השושנה האדומה
כמלכה הבלתי מוכתרת של הגינה.
ואילו השושנה הלבנה שהשיח עליו צמחה ופרחה היה הגבוה מכולם, היא הביטה מלמעלה בבוז על הנעשה,
נענעה עלעליה מצד לצד כאומרת: "אני הרי הנאה משתיכן, ברור שאני היא השושנה היפה בגינה",
אז שקט בבקשה, זאת שעת המנוחה ואתן מפריעות לשנת היופי שלי..
דממה נפלה על ערוגת הגינה, שלושת השושנים סגרו את עלי הכותרת ושקעו מי בשינה ומי בהרהורים.
אז התעוררה השושנה האדומה .פתחה את עלי הכותרת שלה ואמרה בקול בוכים:.
"רק לו יכולתי להיפטר מהקוצים הדוקרים האלה,.
כי אז היו קוטפים אותי נערות , מכינים ממני זרים ומתקשטות והנערים היו מעניקים אותי לאהובות וילדים לאימהות.
בגלל הקוצים האלה אני נשארת תקועה במקומי ואף אחד לא מתקרב אלי ויופיי לשווא מתבזבז ונעלם"
פנתה לקוץ גדול התקוע לה באמצע הגבעול וביקשה ממנו :
"אנא, עזוב אותי ולך לאחרת", אך הקוץ לא זז רק ענה בקול נרגן.:
"מיום שנולדת אני צמוד אליך כדי לשמור עליך שלא ישחיתו את הפרח היפה שלך וכך את גומלת לי?"
אם תרגיזי אותי ,אני יכול לחורר לך את העלים בקוצים שלי ומהר מאד תנבלי, כפוית טובה שכמותך.
הקוצים נעלבו והזיזו את ראשם הצידה הכי רחוק שיכלו מהשושנה האדומה ,אך נשארו תקועים בה.
שאר השושנות דווקא שמחו בקוצים שלהם ,הם ידעו שהם שומרים עליהם ועל עלעליהם מהשחתה.
כמה חבל שהשושנה האדומה והיפה כל היום רטנה ולא נהנתה מפריחתה עד שנבלה,
איש אותה לא קטף, איש לא רצה שושנה עייפה ועצובה.