השד שבפנים

פגעו בי, פגעו בי שוב ושוב ושוב ,בי, אז הייתי בסך הכל ילדה קטנה, נפגעתי כל כך הרבה פעמים שכבר איבדתי ספירה, בכיתי כל כך הרבה שאני חושבת שנגמרו לי הדמעות כדי לבכות היום.
הם פגעו בי, הם המשיכו, לא הפסיקו, עם הזמן גדלתי, למדתי, למדתי איך להגן על עצמי בצורה שאני לא יפגע יותר…. זה לקח כמה שנים וכמה שלבים ארוכים אבל תראו אותי היום, לא נפגעת, לא נותנת לאף אחד אחר לפגעו בי,יש בי חלק קטן שמצטער על זה שעשיתי את זה אבל החלק השני שבי מחייך חיוך ענק.
בהתחלה, בהתחלה למדתי אותם, נהייתי החברה הכי טובה של כולם, ידעתי את הכל על כולם, את החולשות שלהם, את החוזקות שלהם, ידעתי את הסודות שלהם, את הפחדים שלהם, פשוט את הכל לא פספסתי כלום. למדתי איך לקרוא אנשים- התנהגות, הבעות, צורת דיבור פשוט ללמוד לקרוא אנשים. ברגע שידעתי הכל על כולם הם לא יכלו לעשות לי כלום כי אני, אני ידעתי עליהם הכל, ידעתי איך להשמיד אותם. בסופו של דבר נמאס לי אז הבנתי משהו, עצם המחשבה של בנאדם אחר שאתה יודע משהו עליו והוא לא ייודע מה זה, זה ישגע אותנו לגמרי.
למדתי לנטרל רגשות כמו אשמה, חרטה …. כל הדברים שיהרגו אותך כי אתה מרגיש אותם.
למדתי שפחד זה טוב ושפאניקה תהרוג אותי, למדתי לשלוט על עצמי בצורה מדהימה- כך אנשים אומרים לי.
אני יודעת שזה אולי נשמע איום לחלק מהאנשים, אבל אתם לא מכירים אותי, אתם לא יודעים מה עברתי או את החיים שלי ואתם לא יודעים כמה זה הציל אותי. הייתה לי ילדות ויש לי חיים נהדרים, אחרי הכל עדיין נפגעתי ואני עדיין נפגעת לפעמים אבל אני לא מתרסקת ועל זה אני מודה.