השדים שלי
לפעמים אני מרגישה כאילו אין לי מקום בעולם הזה ….
אני מרגישה חלל ריק שלא משנה מה יקרה הוא לא מתמלא , והחלל הזה מלווה אותי לכל מקום . ואיתו באה התחושת בדידות למרות שאני יכולה להיות מוקפת במלא חברים היא ממשיכה להציק ולהזכיר שהיא פה .
היום אני שוב נישברת והדמעות יורדות אפילו ללא סיבה והסכין החדה שבאמבטיה מוחבאת קוראת לי אני מנסה להילחם אך שוב נשברת ונותנת לדם להמשיך לזלוג … למה ? כי לא הייתי חזקה מספיק , לא הייתי מוכנה לשכוח מהשדים של העבר הם רודפים אותי כל יום ושוב כל יום אני נשברת מוצאת סיבה חדשה למה כן , ואף פעם לא מחפשת למה לא , למה לא להתנגד לסכין החדה ? להגיד שהיום אני חזקה אני לא נשברת יותר כי תיראו אני עוד פה השדים לא הרסו אתי לגמרי, יש לי עוד למה להישאר חזקה אבל שוב הקולות מגיעים השדים ממשכים להטיח בפני כמה שאני חסרת ערך וכמה שאני מכוערת ושמנה שלעולם הזה אין מקום בשבילי ושוב הם שברו אותי השדים האלא הם השדים שלי הם לא מוכנים לעזוב לא מוכנים לתת לי מנוח לא מוכנים לתת לי להמשיך הלאה ליחיות חיים נורמלים כמו של כל נערה מתבגרת למה הם לא עוזבים
למה ? הם רודפים דווקא אותי ? הם לא מרפים בבקשה תעלמו ….
תגובות (3)
הכתיבה בסדר…לא ספרותי במיוחד, יותר כמו מכתב.
הרעיון יפה..והזדהיתי רק עם החלק הראשון שלו אישית, כי הסכין מבקרת על ידיי רק כי זה נותן לי סיפוק מסויים..
המטאפורה חמודה, שדים..
קראתי בפעם הראשונה "השדיים שלי" בטעותXD
הוא רשום בצורת מכתב כי זה היה אמור ליהיות סוג של מיכתב לילדה שהייתה ליפני כל הדברים שקרו לה
אני ממש מזדהה עם החלק על הסכין, הוא כאילו החבר הכי טוב שלי, הוא עזר לי לברוח כשהיה צריך וזאת הייתה נחמה גדולה אבל תמיד עדיף להתנתק ממנו ועכשיו די התנתקתי..
בסך הכל זה יפה, יש כמה מקומות שאני חושבת שאפשר לתקן (קראתי אותו לפני ופשוט היו לי בעיות עם התגובות אז אני לא ממש זוכרת)…