הרמוניה מבולגנת

הוא מטר שמונים ושש,
יש לו נזם באף,
ובאוזן.
הגבה,
מעוטרת בצלקת,
הסנטר מחודד, והלסת מלאה בזיפים.

השיער, חום- בלונד ומעוצב תמיד בבלורית.
הוא לא רזה,
גם לא שמן, הוא איפה שהוא בדיוק באמצע.
הזרועות ארוכות,
מלאות קעקועים,
כפות הידיים גסות,
מלאות יבלות.
העיניים קטנות, בצבע חום אדמה.
וכשהוא מחייך- מופיעים קמטים קטנים בצדדים ,
מרככים מעט את המראה המחוספס.

על הכתפיים יש לו תיק בלתי נראה,
מלא בטראומות מהעבר,
המיגרנות שיש לו-
בגללן.
לפעמיים תוקף אותו תסכול נוראי ,
אז כל ערב מול המסך,
במשחק ווידיאו, הוא מפרק לאנשים את המוח.

יש לו בעיה עם אנשים טיפשים,
וחצופים.
הוא נוטה "לחפש" עם מי לריב,
הוא קודם עושה ואז חושב,
הוא אימפולסיבי
וקצת ילדותי.
ואם פגעת בו- מבחינתו אתה שרוף.

אני מודה- במבט ראשון,
הוא נראה ממש קשה.

אבל אם רגע עוצרים ומסתכלים, אם מחכים רק עוד קצת, ומתקרבים-
מצליחים לראות אותו באמת.

מקרוב,
רואים שהוא מפחד להפגע,
הוא שם עליו חומות על חומות,
בשביל להרחיק-
אבל בעיקר בשביל לבחון,
מי מוכן להתקרב בלי לפחד.

ואחרי החומות, שם בפנים-

גיליתי שכשהוא אוהב,
הוא אוהב מכל הלב.
וכשחבר מתקשר באמצע הלילה שיכור-
הוא טס כדי להביא אותו,
או כשאבא שלו צריך טובה,
הוא שם כדי לעזור.
וכשיש לו הזדמנות לגרום למישהו להרגיש טוב-
הוא מיד קופץ על זה.

אז נכון, הוא רחוק מלהיות מושלם-
אבל,
הוא גם לא צריך להיות.

וכשהוא שואל אותי,
לפעמים,
איך יתכן שיש בבני אדם כל כך הרבה צדדים,
אני מחייכת,
ואומרת לו בשקט-
שהרמוניה,
יכולה להיות גם מבולגנת.