הקרב האחרון

ורק הוא שנשאר לו לבד, באותו לילה אפל
ורק הוא שחייך חיוך אחרון, לא יותר
ורק הוא שהלך בשדות
מתפלל, נחוש להקריב הכל, רק בשביל לחיות
ורק הוא שלא חזר אף פעם מן הקרב
וזה רק הוא, המדים, התקווה והתרמיל
החברים היחידים שהיו לו, והאהבה הנצחית
שכבר נגמרה, באותו לילה בהיר, ואפור כמו ימות חיו
והוא, הוא, שאף פעם, לא שב
ורק אני, נשארתי שם, מביטה בו נושם נשימה אחרונה
ורק אני, שהייתי הראשונה אבל גם האחרונה
ורק הוא, אני, כריזמה, וביטחון
שאולי היו במציאות ואולי בדמיון
ואני שנשארתי צופה בחייו, אמון בחיים, שלאט נגמר
באותו לילה קודר, חשוך, ומנוכר