הקטע הסודי

מוזר. זה נראה כמו שיר, אבל לא קראת לזה שיר, אז אקרא לכל בית פוטנציאלי ״חלק״.
שני החלקים הראשונים נראים כאילו אתה מדבר על הקטע הקודם שלך, כי קוראים לו תבנית. אולי באיזשהי נקודה, זה גם נראה כמו פרק ב׳ שלו.
בחלק השני בייחוד, יש סוג של סתירה עצמית. התבניות הן מומצאות, קיימת תקווה שהן נכונות, אבל הן בסך הכל שקרים כי שוב – הן מומצאות. אז עבור מי הן נכונות? עבור הכותב. זה אומר שהן לא נכונות בכללי, הן שקר שנעשה נכון.
בחלק השלישי, בשורה האחרונה, למה הכוונה ב״שבהם״? לטיפות? לחומות? לדקות? בכל מקרה, הן כולן נקבות, אז כנראה ״שבהן״.
בחלק הרביעי, הכותב מתאר במעופפות קלה משהו שהוא מבין היטב אבל לא יודע איך לנסח. אולי את הצורך שיש לו לצאת לעולם דרך דברים אחרים, אבל לא דרך הגוף שלו עצמו. כמו אולי נשמה בלתי נראית שמצפה להשתלט על גוף או חפץ כדי להרגיש נוכחת בעולם.
בחלק החמישי, *אני אדע. לא משנה באיזו כוונה זה נאמר, אני=*א*דע.

וואי, שיר פצצה. זרם לי.
אפשר להניח ש"הקטע הסודי" הוא הקטע ששמרת לעצמך (ו/או מעצמך), אבל בגלל שזה אתה, כנראה שגם הקטע הזה סודי ומלא רמזים. והרבה אכזבה.