הפסנתר הגדול והלבן

ידייה מטיילות על קלידי הפסנתר הגדול והלבן. גופה נינוח ועייניה נעולות על כפות ידייה הקטנות והחיוורות. ליבה פועם בקצב המוזיקה האיטית אך החזקה.
ושפתייה מבטאות את מילות השיר בלחש חירשי. הפסנתר גובר על לחישתה העדינה, ואפילו היא עצמה אינה יכולה לשמוע את קולה המתוק.
ידייה מטיילות על קלידי הפסנתר הגדול והלבן. גופה זז בקצב המנגינה ועינייה פקוחות למחצה. ליבה פועם בקצב המוזיקה המהירה. ורגלייה זזות בקפיצות קטנטנות.
ושפתייה מבטאות את מילות השיר העמוקות והכואבות, אשר מבטאות את כל אשר על ליבה הסדוק בלחש חירשי. והפסנתר הגדול גובר על לחישתה העדינה, לא נותן לאף אחד לגלות על כאבה, כאילו ושומר על סודה. והיא ממשיכה לנגן ולשיר, את כל כאבה היא הופכת ליצירה עדינה.
וידייה מטיילות על קלידי הפסנתר הלבן והגדול אשר על כאבה שומר בסוד, ולא נותו לאף אחד מלבדו לגלות מה עומד מאחורי המוזיקה היפה והעדינה של הפסנתר הגדול והלבן.