הפנים האמתיות של האו"ם

מזכ"ל האו"ם,חאלד סנדוקה ישב בחדרו,מהרהר במחשבותיו.הוא היה בסביבות שנות החמישים שלו,אך אותותיו של הגיל כמעט ולא נראו בו.שיערו היה עדיין שחור,עיניו בהקו והוא הקפיד לעשות כושר בכל יום.נראה שהתוצאות משתלמות והוא בירך את עצמו על מזלו הטוב.
הוא במקור מסוריה,אך כשהיה בן תשע עזב את המדינה.אמנם,מלחמת האזרחים שם נגמרה כבר לפני דורות,הוא עדיין זכר את הזוועתיות שחש כאשר סיפרו לו עליה,ועל כל מה שקרה שם.אך,המתח העדתי בין שיעים סונים ועלווים עדיין חיי וקיים במדינה,מבעבע מתחת לפני השטח.לשמחתו או לצערו,לדתות כבר לא הייתה השפעה רבה בעולם.השפעתן הלכה והצטמצמה עם השנים,ככל שהטכנולגיה נעשתה יותר ויותר חדישה.לשמחתו,זה הפסיק מנהגים ברבריים כמו "מילת נשים" אך,לצערו,או כמו שהוא הרגיש,זה גרם לאנשים,הוא לא ידע להגדיר בדיוק,אבל כאילו שהם הופכים לריקניים יותר ויותר.
הוא נאנח כאשר קרא את העיתון של היום,עוד פעם,המצב בארה"ב יוצא מכלל שליטה.כבר התריעו בפניו שזכויות האדם מופרות בשיטתיות ע"י הממשלה.
לפתע,נשמעה דפיקה בדלת שקטעה את מחשבותיו.טוב,הוא חשב לעצמו,העניינים כנראה דחופים ולא יוכלו לסבול דיחוי.הוא לא בחר להיות מזכ"ל האו"ם,בחרו בו.מה הוא יכול לעשות כנגד סדר יומו העמוס ממילא?
הוא קיווה שזה לא אחד מראשי המדינות המוסלמיות,למרות שתקופת הנפט והדלק כבר עברה ונגמרה,אך עדיין הייתה להם השפעה רבה בזירה העולמית,בייחוד באו"ם שמקום מושבו החדש בשוויץ,מאז סירובו לשבת בניו-יורק,לאור מחאה נגד הפרת זכויות האדם בארה"ב.
"שלום לך,אדוני המזכ"ל," בירך אותו שומר הראש הנכנס לחדר, "שגריר צרפת,ניקולא דה-אנטואן, מבקש לשוחח איתך ברגע זה ממש."
"תכניס אותו," אמר לשומר הראש,שבעצם היה אחראי הביחטון הכללי של המזכ"ל, "זה לא שיש לי ברירה,אה?"
"לא,אדוני," אמר וגיחך אחראי הביטחון הכללי, "הוא נראה דיי מרוגז ולחוץ."
"בסדר." אמר מזכ"ל האום ונאנח.המשרה שלו הייתה עבודה תובענית,אך היה משהו מאתגר בה.
שומר הראש יצא מהחדר וכעבור כמה זמן חזר עם השגריר הצרפתי, ניקולא דה-אנטואן.הוא היה בלונדיני בעל עיניים כחולות וכרסו ביצבצה מעל חולצתו.אך,הוא נראה כאיש רציני וחריף למדיי.המזכ"ל פשוט קיווה שהפגישה תיגמר במהירות,מכיוון שהיו לו עניינים רבים להסדיר והיום הייתה אמורה להתקיים ישבת חירום באו"ם.
"שלום לך,אדוני המזכ"ל," אמר השגריר הצרפתי באנגלית,עם שאריות של מבטא, "באתי לדבר איתך על בעיה מאוד חמורה,המתרחשת יום-יום, שעה-שעה ואיש אינו פוצה פה."
"במה אוכל לעזור?" שאל אותו המזכ"ל בענייניות, "אשמח להיות לך לעזר.בייחוד כשהאו"ם הוא הנושא של דגל הדמוקרטיה וזכויות האדם."
"כן,אם כך," פתח השגריר את דבריו והמזכ"ל הביט בשעונו ופיהק,השעה הייתה קרובה לארבע אחר הצהריים והתאריך היה ה-28.4.2146.מחכות לו עוד פגישות היום,הוא חשב לעצמו בתשישות, "אדוני המזכ"ל,אתה מקשיב לדבריי?" קטע השגריר את הרהוריו של המזכ"ל.
"כן,בטח," ענה לו המזכ"ל, "סלח לי לשנייה." הוא הלך בשביל להכין לעצמו קפה טוב ומרענן בשביל שיוכל להיות ערני.בעניינים רציניים כאלה, מוכרחים להקשיב,גם אם הרצון היחיד שלך,או שלך גופך הוא לישון.פשוט לישון.
בינתיים,כשהמזכ"ל ניגש להכין לו ולעמיתו קפה,השגריר התרגז יותר ויותר.הוא כמעט התפתה להדליק את הסיגרייה,אך נזכר שהוא בגמילה ושאין לו שום חבילת סיגרייה בכיס.כפי שציפה שיהיה,השליחות נראתה לו כל-כך חסרת טעם,מכיוון שאיש אינו עומד להקשיב לו ברצינות.הוא נשלח מטעם הממונים עליו וכבר אז חשב,שזו תהיה טעות.כן,יגידו כמה מילות נימוס והבטחות שמפוזרות באוויר,ובמציאות,שום דבר אינו משתנה.
"סלח לי על העיכוב," אמר מזכ"ל האום כשחזר עם שני ספלי הקפה, השגריר הצרפתי נזכר,לפתע בכמה שהוא עייף ובלא לחשוב פעמיים,נטל את הספל מיד המזכ"ל. "המשך בדבריך,בבקשה."
"אז כפי שאמרתי מקודם," אמר השגריר והוסיף, "בוודאי ידוע לך המצב, אלא אם כן אינך מעיין באינטרנט,ולזה אני לא מוכן להאמין.כפי שבוודאי אתה יודע,ארה"ב מהווה איום רציני על השלום,ובנוסף," הוא אמר עם מעט דרמטיות, "מהווה איום על זכויות האדם,שהאו"ם הוא נושא דגלן ולכן…"
"אני מצטער לקטוע אותך,אדוני השגריר," קטע אותו המזכ"ל, "אבל,אני מבקש שתקצר בדבריך.מיד לאחר מכן יש לי פגישה חשובה."
השגריר לא ציפה לעזות רוח שכזאת ולכן,במקום תגובה,פשוט מאדים כסלק.כמו שחשב,קיר אטם.והנימה של המזכ"ל הזה,כאילו מה שהוא רוצה להגיד אינו חשוב.
"טוב," אמר השגריר, "לארה"ב יש שאיפות טריטוריאליות,וכבר ראינו את זה בהשתלטות העויינת על קנדה,כפי שאתה יודע," אמר השגריר, נרגש, הוא התחיל להרגיש כיצד כל גופו מזיע,אבל,הוא חייב לעשות את זה, פשוט חייב, "שעליה האו"ם לא טרח להגיב."
"סליחה?" קוטע אותו בשנית מזכ"ל האו"ם.
"כן,כן מה ששמעת." אמר השגריר,אם הוא,המזכ"ל בכבודו ובעצמו, מתנהג כמו ילד קטן,אז מי אמר שלו אסור.
"קודם כל," אמר המזכ"ל, "אינך יכול לבוא בטענות אליי.המלחמה הזו התרחשה לפני חמש-עשרה שנים ואפילו יותר,ואני לא כיהנתי בתפקיד. שנית,ממה שאני יודע,האו"ם לא הגיב על כך בשתיקה וגינה את ארה"ב על מעשיה המגונים."
"גינוי?" אמר השגריר ספק בגיחוך,ספק בשאלה, "מי כמוך יודע,אדוני המזכ"ל,שגינויי האו"ם,עד כמה שהם נעשים מתוך רצון טוב,אינם עוזרים. הם לא השפיעו על מדינות כלל וכלל,אז מדוע שישפיעו על ארה"ב,ועוד על ארה"ב בתור דיקטטורה טוטליטרית?"
"ברצינות," גיחך המזכ"ל, "גינינו בעבר את ישראל ואנחנו עדיין עושים זאת,נראה שזה משפיע על צורת התנהלותה."
"מכיוון שזה הנושא שאתם מתעסקים בו יומם ולילה," צעק השגריר בכעס, "סלח לי,סטיתי מהעניין העיקרי שהביא אותי לכאן,בעקבות ההשתלטות העויינת על קנדה וכולנו יודעים מה קרה בסוף,השפה הצרפתית נאסרה לדיבור.על זה,אדוני המזכ"ל," הוא אמר בחדות, "איננו מוכנים לעבור בשתיקה.וכשאני אומר איננו,אני מתכוון לא רק אליי אלא גם למדינה הצרפתית,לכל צרפתי בעולם שמכבד את עצמו,ובעצם,לכל בן אדם בעולם שמכבד את עצמו.אינני צוחק איתך בעניין זה,אדוני המזכ"ל,אבל בוודאי שמעת על כך שישנם עשרות,אם לא מאות של אסירים פוליטיים בארה"ב," הוא אמר וגיחך מעט,מכיוון שחשב על כך שאם היה אומר את זה לפני חמישים שנה או אפילו ארבעים שנה,בוודאי היו חושבים אותו למשוגע, "שמעתי סיפורים על כך שאפילו על מילה קטנה בצרפתית,אתה יכול למצוא את עצמך בכלא לתקופה של שלוש שנים."
"רק בקנדה?או בכל רחבי ארצות הברית?" שאל המזכ"ל,הוא כבר ידע על כל מה שמתרחש בארה"ב,אך לא היה בטוח איך לפעול בעניין.הוא לא רצה להצית מלחמה בכל האזור.אמנם,ארה"ב היוותה איום,אך עדיין לא איום גדול עד כדי-כך שתוכל להסתכן במלחמה כנגד אירופה והעולם בכלל.
"אני חושב שרק בקנדה,למרות שאינני יודע הרבה,המשטר שם…הוא כמו משטרו של סטאלין בברית המועצות,אם לא יותר גרוע," אמר השגריר, בלא משים החלו לזלוג דמעות אמיתיות על פניו,שאותן הוא מיהר במהירות לנגב,ברגשנות לא משיגים שום דבר,חשב לעצמו, "אתה מבין, המיעוט הצרפתי והתרבות הצרפתית תמיד היוו חלק מסויים בקנדה,חלק אינטגרלי בתרבות המדינה הזו.המשטר שם מרגיש שהתרבות הזו,מהווה איום.זה לא ייתכן,אדוני המזכ"ל!" הוא קרא בזעם, "שילדים יפחדו לדבר בצרפתית,שישלחו משפחות שלמות לכלא בגלל דיבור בשפה אחרת," הוא אמר, נרגש,השגריר הרגיש את עצמו כמעיין שחקן בתיאטרון,בתפקיד חייו, "את דבריי אני סיימתי,אדוני המזכ"ל.עכשיו,אתה צריך לראות מה אתה יכול לעשות עם המידע שמסרתי לך.למרות שאני בטוח שאתה יודע כל פרט, ופרט."
"כיצד?" שאל אותו המזכ"ל בחוזקה, "כפי שכבר אמרת,הגינויים והסנקציות לא יעזרו במקרה זה.אך,איננו יכולים להסתכן ולצאת למלחמה בארה"ב.זה יצית את כל האזור.אינני מסוגל לכך."
"אולי אנשים מסויימים יראו בכך מעשה טירוף," אמר השגריר בלהט, "אך, הדורות הבאים יודו לך.אתה תהיה מזכ"ל האו"ם המוערך ביותר."
דבריו נעמו לאוזן המזכ"ל,אך ההיסוס וכל רגשותיו האחרים פעלו ביתר שאת בכדי לנסות ולשכנע אותו שיציאה למלחמה,ועוד עם מדינה מחומשת כמו ארה"ב,אינה רעיון טוב ואפילו רעיון הרסני, "אני מצטער," אמר המזכ"ל, "אולי בעיניך מלחמה למען השפה היא ראויה,אך,אינני מוכן לכך שהדוורת הבאים יקללו אותי על בורותי.אינני מוכן להפוך את העולם לשממה חרבה.אני מצטער,אך,כל מה שביכולתי לעשות הוא לכנס את ישיבת החירום הערב ולהצביע על סנקציות כנגד ארה"ב.צעד שבו אני מסתכן גם כך,כי נציג ארה"ב יימצא בוועידה."
"האו"ם אמור להיות נושא הדגל של זכויות האדם,לא?" אמר השגריר וקולו נשבר, "אתה אמרת את זה בעצמך.איפה זה כשזה מגיע להפרת זכויות אדם אמיתית?!"
"אני מצטער…" אמר המזכ"ל עוד פעם.קולו רטט בעת הדיבור.הוא הרגיש מבוהל לנוכח המסירות ואולי גם…סוג של טירוף הפעם מהשגריר.
"אתם חתיכת פחדנים!" צעק השגריר והרים את קולו, "אני בטוח שאתה מרוצה,לא?תוכל להמשיך להתעסק בזוטות כמו ישראל.חתיכת פחדן עלוב שכמוך!אתה וכל האו"ם המסריח שלך יכולים ללכת לעזאזל!" הוא הפיל את כוס הקפה של המזכ"ל בעוצה לרצפה,נשמע קול זכוכית מתנפצת מסביב.הוא הלך לכיוון הדלת ופתח אותה בעוצמה את ויצא מהחדר כאחוז טירוף וזעם.
המזכ"ל המבוהל נשאר יושב המון בחדרו.לא מאמין למראה עיניו.שאריות הקפה היו פזורות על הקרקע וכך גם שברי הזכוכית,אך הוא לא הסתכל עליהם.הוא הסתכל על הדלת,מופתע מעוצמת הכאב.