העץ הבוכה

העץ הבוכה
עברו כמה שבועות מטיולי האחרון והפעם נסעתי לצפון .
נסעתי כשעתיים עם עצירות בדרך, מידי פעם ירדתי מהמכונית למראה שביל שנראה לי מענין או דרך שחשבתי שאמצא בה משהו אחר.
האמת, אני לא יודעת ממש מה אני מחפשת, אבל כאשר אני מוצאת,אני יודעת שזה זה.
הייתי כבר עייפה מה נהיגה הממושכת, ראיתי על אם הדרך עצים ,
החניתי את המכונית, ירדתי ו התחלתי ללכת בין העצים, היו כעין שבילים צרים ובהם הלכתי.
הסתכלתי סביב לראות אולי אמצא משהו מענין,
עצים עם ציורים כבר מצאתי פעם וכן עצים עם סיפורים, תהיתי מה אמצא הפעם
רציתי למצוא משהו שידבר אלי, שיהיה מענין ואולי אפילו מרתק,
הלכתי כשעה, ככל שהתרבו העצים נתמעט האור,
ואז ראיתי עץ מוזר, גבוה, ורחב ענפים, התקרבתי אליו ו ראיתי שהעץ מוזר ביותר,
העלים שלו ,חלקם שחורים וחלקם לבנים,
מהעלים השחורים טיפטפו טיפות של מים.
התקרבתי אליו ואז שמעתי קולות , הקולות היו חלשים כעין יבבה,
מוזר, חשבתי לי העץ נשמע כאילו הוא בוכה.
מעניין מה קרה לו לעץ ולמה הוא בוכה?
התחלתי לדבר אליו,אולי הוא יענה לי ואולי יספר לי למה הוא בוכה?
נגעתי בו, ליטפתי את העלים השחורים וניגבתי את הדמעות, פניתי אליו ושאלתי בלחש,
עץ יקר למה תבכה ולמה עליך שחורים ודומעים? האם מישהו פגע בך?
חששתי שמישהו יראה או ישמע שאני מדברת אל עץ , יחשבו שבטח השתגעתי,
אבל לא היה אכפת כי דאגתי לעץ.
פתאום התנועעו הענפים והעץ התחיל לדבר , ברחש לחש, הוא סיפר:
"אני מאד בודד כאן, אין לי מבקרים, ילדים לא משחקים מסביבי וציפורים לא בונות קן בין ענפי"
והוסיף "עצוב אני מאד, במקום ממנו באתי תמיד היו לי אורחים ששרו ורקדו לידי ומסביבי,
ופעם אפילו היו לי פרחים וילדים היו קוטפים ומכינים מהם זרים והיום , אני כל כך לבד"
שתק העץ ומים התחילו שוב לנזול ולזלוף מהעלים השחורים שלו.
לרגע שתקתי ,הייתי המומה, לא ידעתי מה לומר לעץ.
עץ מדבר , עץ מרגיש?
תראה עץ חביב, אמרתי לו, אתה לא לבד, מלא עצים פה מסביבך ואתה יודע מה ,
עוד מעט חג האילנות ואני אדאג שיבואו לפה משפחות וילדים ישירו וירקדו לך.
מה אתה אומר עץ? ועכשיו די לבכות, אני צריכה לחזור הביתה ומבטיחה לך
שאחזור עם המשפחה שלי ועד אז תשתדל לשמוח.
אז העלים שלך יהיו שוב ירוקים ואולי אפילו יפרחו עליך פרחים.
ליטפתי את העלים וניגבתי מהם את הדמעות , היה נדמה לי שראיתי חיוכים בין הענפים.
הלכתי משם לא לפני שאני מסמנת ומצלמת את העץ ו את המקום.
כמה ימים לפני ט'ו בשבט , ארגנתי את חברי עם בני משפחותיהם ונסענו לשמח את העץ.
והנה מה הופתעתי לראות, כמעט כל העלים היו ירוקים,
רק פה ושם היו עוד כמה עלים שחורים ועליהם טיפות של דמעות שהתייבשו עליהם.
התקרבתי לעץ, ליטפתי את ענפיו ואת העלים הירוקים ואמרתי לו- אתה רואה עץ, חזרתי ואיתי עוד רבים, באנו להיות אתך.
העץ חייך אלי חיוך סמוי וראיתי אפילו קריצת עלה אחת.
לפני שהלכנו הבטחתי לו שלא אשכח אותו, שמתי לב שאין כבר עלים שחורים
ויותר מזה היו כמה פרחים במקום שהיו עלים שחורים.
אז ידעתי שהעץ כבר לא עצוב והוא אפילו שמח.
מאז מידי פעם אני נוסעת לבקר אותו, לפעמים עם בני משפחתי ולעתים לבדי ואז אני יושבת על האדמה למרגלותיו, נשענת על הגזע שלו ונהנית מהצל שלו.
אני מלטפת לו את העלים בבואי ובלכתי.
ואפילו שתלתי פרחים לידו כדי שלא היה לבד, יותר הוא לא בכה ולא היה עצוב.