העיניים שלך

עיניים. אני חושבת שלעיניים יש משמעות.
שהן לא סתם עוד איבר גוף. אפשר לראות דרכן עולם שלם, אופי שלם…
והעיניים שלך… הירוקות הנוצצות.
אני מפחדת להביט, להסתכל לתוכן, כי אני יודעת שברגע שזה יקרה, אני יתפנט.
הן מושכות אותי אליהן.
מבט אחד בעיניים האלה, בלי שאף אחד ישים לב. כאילו אני מביטה לתוכן בטעות, מבט אחד בהן ואושר מציף אותי.
פעם אהבתי להביט בהן. להתהפנט לתוכן, ולצבע המשגע הזה. הצבע שלהן הוא הצבע היחיד שמשגע, ומרגיע במקום אחד.
פעם הייתי מנצלת כל הזדמנות שאף אחד לא מסתכל והייתי בוהה לתוכן. אפילו לכמה שניות. רק כדי לנסות לפענח את הצבע המסתורי הזה.
אבל…עכשיו הן השתנו. עכשיו הן כבר לא ירוקות. עכשיו הם כהות ונוצצות.
עכשיו אני מפחדת להביט. אני כבר לא מסתכלת, אני כבר לא מחפשת כל הזדמנות קטנה להביט לתוכן.
אני חושבת שכבר התקדמתי.
אבל כשהעיניים שלנו נפגשות, שמבטינו מצטלבים, והפה שלך מתעקם לחצי חיוך מושלם, ולחיי מאדימות , רק מהמחשבה על זה שאתה מחייך אליי, רק אז, אני נזכרת בצבע המשגע הזה.
רק אז, אני מבינה כמה התגעגעתי לבהות לתוכן, ואז אני מבינה, שאולי לא התקדמתי הלאה.
ככה זה, אי אפשר להתקדם אם מביטים אחורה כל הזמן.
אולי אני צריכה להפסיק להביט בהן.
אבל ניסיתי, ולא הצלחתי.
לפעמים אני חושבת שהעיניים שלך, הן סיפור שלם ויפה, שאין לו סוף.
והחיוך שלך… זה כבר סיפור אחר.