הסוף של האגדות

"(איפה) [לאן] החלומות נעלמו?"

פינוקיו עבר ניתוח להסרת האף, וכעת הוא פוליטיקאי.
רומפלשטילצכען (עוץ לי גוץ לי עפ"י המקור הגרמני) הוא ברוקר, שהפך את זהב המשקיעים לקש.
הארנב עם השעון הרג את הזמן, ומת משעמום.
דובוני אכפת לי בתגובה: "לא אכפת לנו".

עצוב לקרוא, ומסתבר שפסימיות היא מקצוע.
האגדות חשובות לנפש. ברור לכל כי אלו רק סיפורים, אך המסרים והערכים הם העיקר. 'פיטר פן' המודרני (מייקל ג'קסון) כבר מת, כיוון שניסה בלא חכמה יתרה להישאר צעיר. דווקא מחר ילוו כל מנהיגי העולם את ה'צעיר לנצח'.
ציטוט של האופטימיסט הנצחי, שמעון פרס: פסימיסטים ואופטימיסטים מתים באותו האופן, הם רק חיים אחרת.

תנו לחיות!! חיות.

ממש ממש אהבתי:)

הרומנטיקן מתעורר ליום רומנטי, האופטימי מתעורר ליום מלא אפשרויות, והפסימי להפתעתו, מתעורר

קשה להתבגר.
אלו הם הסיפורים שנספר לילדינו כדי שיהיה להם קצת תקווה.
לכן, אנחנו תמיד נשאיר את הדלת פתוחה לאליהו הנביא אם יחליט להפתיע ולהגיע.

שנה טובה :)

את באמת כל כך פסימית או שזה היה רק רגע של להוציא את זה? כואב לי לשמוע את זה ממך פשוט…

אבל הכתיבה שלך סוחפת וברמה גבוהה עם התחכום הלא ייאמן שבה

נהדר