הנער בבר

פרק 1:
התעוררתי על ערימת הסדינים שלי, הרוח נשבה בחוזקה וכל עצמותי רעדו, בהיתי בחלל, ניסיתי להתאושש מן השינה הארוכה חסרת החלומות, שפשפתי את כפות ידי אחת בשנייה, הן החלו להתחמם לאט לאט, כמו אש צעירה שרק הבעירו אותה-נעימה אך לא תוקפנית.
קמתי על רגלי, עד שקבלתי שיווי משקל כבר אספתי את סדיני והתחלתי לשוטט ברחובות, היו הרבה מודעות דרושים\\\\דרושות אך כולם חפשו נערים צעירים שיכולים לתמרן בין שכר זעום לחיוך המרצה את הלקוח, קבוצת ילדים בהתה בי-חלקם נראו מבוהלים, מפוחדים ולחלקם לא הייתה הבעה בכלל, חייכתי אליהם והמשכתי בדרכי.

התיישבתי על ספסל בגינה הציבורית והסתכלתי על היונים מנקרות להן את פירורי הלחם שנותרו מאנשים שזרקו עליהן בתקווה שהן ייקחו ביס, כלבים משוטטים רדפו אחריהם וגם ילדים קטנים שהוריהם רדפו אחריהם בדאגה, ילד קטן התקרב אלי עם רגליו הקטנות שככל הנראה רק עכשיו למדו ללכת, הושטתי לו פיסת לחם שישליך ליונים אך אמו לקחה אותו משם והסתובבה אל מכונית מרצדס מפוארת.
כלב משוטט החל להתקרב אליי ואני לטפתי את ראשו בעוד הוא הניח את סנטרו על ברכי,
\\\"איך הולך קטנצ\\\'יק?\\\" שאלתי את הכלב,זנבו כשכש בשמחה ועיניו נעצמו לאט לאט, היה בעיניו אור קלוש של תקווה.

הגיעה שעת ערב והכלב כבר קם והלך ממזמן, הלכתי לבר הפינתי ונופפתי אל טום הברמן,
\\\"המשקה הרגיל רוי?\\\" שאל, הנהנתי וחיוכו של טום הברמן גדל, הוא הלך לחדר האחורי להביא את הויסקי החריף.
אני מכיר את טום כבר הרבה זמן, מאז שהיינו ילדים, הוא זכה לעבוד בעבודה שסדרה לו כסף לזמן קצוב ומועט, הוא נותן לי להפריע לו בעבודה מדי פעם, נותן לי הנחות, אני מודה על כך כל פעם מחדש ועושה ככל יכולתי בכדי לתגמל אותו.
\\\"הנה\\\" הניח מולי את הכוס הקטנה עם צבע המשקה הבוער, התיישב לידי נער צעיר, נראה לפחות בשנות העשרים לחייו, משקפיים היו על קצה אפו, מצחו מיוזע ושיער שחור פרוע על ראשו,
\\\"אני אקח וודקה- מנוער לא מעורבב\\\" אמר הנער לתום, הנער נראה מיואש, הוא הוציא מתיקו מחברת שרוב שורותיה היו מחוקות על ידי דיו, הוא הניח את ידו על מצחו ונאנח.

\\\"סליחה שאני שואל אדוני, אבל הכל בסדר?\\\" שאלתי אותו, הוא הביט עליי עם מבט של ייאוש רציני בעיניו,
\\\"אני מנסה לכתוב ספר כבר חודשים אך אני במחסום כתיבה\\\" אמר,
\\\"במה אתה רוצה להתמקד- פנטזיה? מסעות?סיפור חיים?\\\" שאלתי אותו,
\\\"סיפור חיים\\\" הוא אמר בהחלטיות,
\\\"אך אין לי אף אדם שמוכן לחלוק איתי את העבר שלו\\\" אמר ונאנח שוב,
\\\"אני מאמין שלכל אדם יש סוד חבוי שהוא מפחד שהחברה תגלה אותו, אולי הספר שלך יהיה קצת מרתיע אך הוא בהחלט יהיה שונה\\\" אמרתי לו ולקחתי לגימה מן הויסקי.
ניצוץ חלף בעיניו- \\\"האם אתה תהיה מוכן לחלוק איתי את סיפור חייך?\\\" שאל בפתאומיות,
\\\"אוה אני לא בטוח שמישהו ירצה לשמוע על חיי שלי\\\" אמרתי,
\\\"אני רוצה\\\" אמר ודחק בי,
ראיתי בעיניו ניצוץ של סקרנות והסכמתי.