הן

אני אוחזת בזהירות בקערת הפסטה הירוקה שאדים עולים ממנה, ומתיישבת ליד שולחן האוכל שמכוסה במפה פרחונית. אני נוטלת את המזלג ואוכלת, מקווה שהן לא יגיעו. \"מה נראה לך שאת עושה?\" מישהי צורחת מאחורי, אני נאנחת ומסתובבת. היא עומד שם, אנה, גבוהה רזה ידיה שלובות וגבה זקוף בביטחון רב. \"את יודעת כמה קלוריות יש פה?\" ומביטה בשאריות הפסטה שנותרו בקערה ולפני שאני מספיקה למחות או להתנגד היא לוקחת בזריזות את הקערה משליכה לפח את שאריות הפסטה ושמה את הקערה בכיור עמוס הכלים. \"בואי אחרי!\" היא אומרת, ואני נכנעת לא יכולה לעמוד מולה, מולן ולהתנגד. אנחנו נכנסות לשירותים ומיה עומדת שם, ממש כמו אנה גבוהה רזה, וגבה זקוף בביטחון כה רב. אנה יוצאת ומשאירה אותי עם מיה בלבד.
\"תרכני לעבר האסלה\" היא פוקדת אני מביטה בה \"נו! למה את מחכה\" היא אומרת במעט חוסר סבלנות \"הרי את חייבת להוציא את הכמות קלוריות הלא נורמלית שהכנסת לגופך\" ממשיכה.
אני אוספת את שערי לקוקו גבוה, ורוכנת לעבר האסלה מיה מביטה בי במבט חודר.
ומקיאה, את הקלוריות הנוראיות הללו, הדמעות יורדות ואני בליבי כה מודה להן שהן נוכחות בחיי, למרות שאי שם בנקודה במוחי אני יודעת כמה זה לא בריא או נכון, אך אני כה אוהבת אותם והן כה כריזמטיות ועם כוח שכנוע כה טוב שאיני רוצה או מצליחה לסלק אותן מחיי. אני מרימה את ראשי מן האסלה, ומביטה במיה מבט שבע רצון פושט על פניה. אני מורידה את המים, ומצחצחת את שיני ושוטפת את ידי בעזרת סבון ריחני. אנחנו יוצאת מהשירותים ונכנסות לחדרי. אנה יושבת על מיטתי, לידה מונחים טייץ, וטישרט ועל הרצפה נעלי הספורט הכחולות סימן לכך שתכף אצא לריצה בפארק, ומשקל. \"תעלי על המשקל\" מצווה אנה, היא קמה מהמיטה ומותחת את גבה, אני עולה על המשקל, כה חוששת לאכזב אותן. ארבעים ושתים רשום על גבי המשקל אני מאוכזבת מעט, ולפי הבעת פניהם גם הן \"יש עוד על מה לעבוד\" אומרת מיה \"תרשמי במחברת\" מוספיה מיה, אני שולפת מתוך תחתית המגירה שבשולחן הכתיבה שלי. אני מוספיה את המשקל לשקילות שנשקלתי היום, מתחת ליום והתאריך של היום הנוכחי ומעיפה מבט למה שאכלתי היום שכמובן זה גם רשום, תפוח ירוק, ורושמת קערת פסטה מתחת לתפוח הירוק.
הראש מעט מסתחרר, \"תתלבשי את יוצאת לרוץ\" אומרת אנה, ומביטה על הבגדים שמונחים על המיטה אני מתלבשת ונועלת את הנעליים. מטמינה בארון הבגדים את המשקל לבל הוריי ישאלו שאלות מיותרות, ויוצאת הן כמובן יוצאות בעקבותיי.
אנחנו מגיעות לפארק הוא ריק יחסית אדם או שניים גם כן רצים. הן מתיישבות על הספסל ומסמנות לי להתחיל לרוץ, סיבוב ראשון, סיבוב שני, סיבוב שלישי אני מתנשפת וראשי מסתחרר במהירות אני רצה סיבוב נוסף וקורסת על הספסל לידן. \"יופי, תנוחי מעט ותרוצי עוד שני סיבובים\" אומרת מיה
אני מביטה בשתיהן, מקווה שהן יחוסו אך אני מביטות בי במבט אטום. הסחרחורת חולפת ואני רצה עוד שני סיבובים נוספים.

אנחנו מגיעות הביתה, אמא בבית \"אכלת?\" שאלה \"תגידי לה שאכלת\" אמרה מיה בקול בטוח.
\"כן, והיה טעים מאד\" היא מהנהנת ואני עולה לחדרי.