"המשאלות הנסתרות של הלב"- מכתב ראשון

"המשאלות הנסתרות של הלב".

מכתב ראשון- 'כל הדברים שרציתי לעשות אתך'.

כל הדברים שרציתי לעשות אתך,

כל החלומות שרציתי להגשים לך,

כל השירים שרציתי להשמיע לך,

כל המילים שרציתי להקדיש לך,

כל הסיפורים שרציתי לשתף אותך,

כל הדמעות שרציתי למחות מעיניך,

כל החיבוקים שרציתי להעניק לך,

כל המחילות שרציתי לאפשר לך…

כל אלו, דברים שרציתי לעשות אתך.

אלו אינם עוד מסודותיו הכמוסים של הלב, הם משאלות נסתרות שהלב היה רוצה להגשים אתך.
האם את זוכר, את המילים שאמרתי כשאיימת לעזוב?: "יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות אתך, כל כך הרבה דברים שאני רוצה ללמוד ממך, וללמד אותך, כל כך הרבה סודות שאני צריך לחשוף בפנייך, כל כך הרבה משאלות ושאיפות שאני רוצה להגשים כשאתה לצדי, חבר שלי.".
והיום הלב שלי בוכה, דמעות של דם, הוא תוהה מדוע התבייש לומר לך את כל הדברים שחפץ להגשים אתך, והוא ממשיך לשאול את עצמו, "אילו הייתי מספר לך… האם הייתה משתכנע ונשאר לצדי?".
ושוב תהיות על הגורל, כי מה שאירע נועד להתרחש, ושוב חשש מהעתיד, מה שנועד לבוא, האם יהיה הוא טוב או רע?, ושוב חרטות שמופיעות במחשבותיי בלילות… תהיות, תהיות, על דברים שיכלו להיות ואותם החלטתי לא לעשות.
זהו מכתבי הראשון לך, כנראה שיבואו עוד הרבה אחריו, עד שלבי ירפא, יחלים ויחוש שהוא שלם כמו פעם.
לכן אני אגש ישר לעניין, בידיעה שאינך רואה זאת, אני אתמיד בכתיבה למעני ולמענך.
כנראה בתקווה שתקרא,
כנראה בתקווה שאחוש הקלה…

כל הדברים שרציתי לעשות אתך,
בין אם זה מסע קניות מטורף עד ליכולת לאחוז לך את היד ולומר "הכול יהיה בסדר".
בין אם זה ללמוד ממך איך לשחק משחקי וודיאו ולדעת שלא משנה מה, אני אשאר גרועה ואמשיך להתבונן בך מנצח, בעוד אתה חושב שאני מצליחה להבינך ובעצם אני מחייכת, מהנהנת ורק שמחה להביט בך.
בין אם זה לראותך מבשל לי בעוד שהבטן הביישנית שלי מקרקרת ללא הפסקה, והפחד לאכול לידך שגורם לי לבחילה, גם עליו אני מצטערת שלא התגברתי מוקדם יותר.
בין אם זה להתכונן אתך למבחן, להישען על הברך שלך ולזכור פרטים תוך שאני סופרת אותם על אצבעותייך, ושלאחר מכן כל אחד ישכב במיטה נפרדת בחדרך ונטיח כריות אחד בשנייה, מלחמה שתדרדר למלחמת בשמים שידבקו בבגדי ויגרמו לי לתרץ תירוצים לאמי.
בין אם זה לתפוס את מבטך באחד מהשיעורים, לחייך ולדעת שאנחנו מתלוצצים על אותו נושא, וחברים לסבל הממושך שבשיעור.
בין אם זה השיחות הארוכות על כל הדברים שידעתי ועל אלו שלא, שהתרגלתי אליהם כמו אל מים, וכשהם נעלמו כאילו אזל האוויר, חשתי מעט מחנק.
בין אם זה להתפאר בכישרוני לצייר על זרועותייך, לצלם ולהשוויץ ללא בושה, בין אם זה להביט בך משתובב על 'בימבה' של תינוקות ולהאכיל אותך בגלידה, עוד גלוקוז שימריץ אותך.
ובין אם זה לקיים הבטחות שלא הצלחתי, להסיע אותך לתל אביב ולעשות יום כיף, לשם שינוי, שנינו כחברים.
האם אתה יודע?, כמה התאכזבתי שנכשלתי בטסט הראשון?, אתה יודע בהחלט…
התביישתי כל כך ממך, יותר מאשר מהוריי… כל כך רציתי להגשים את הבטחתי.

יום אחד, זה כל מה שהייתי מבקשת אילו היה מתגלה אלי נבואת העתיד.
יום אחד,
לבלות ולצחוק וליהנות מכל גווני האישיות שלך.
בין אם זה לאכול סושי, לקנות בגדים ולהכריח אותך למדוד על אף התנגדותך, בין אם זה לסרב שתרצה לתגמל אותי לאחר מכן, בין אם זה לראות יחד סרט ולצחוק ללא הרף, בין אם זה לנסוע יחד באוטובוס או להשתמש באותה המטרייה ולהירטב יחדיו, בין אם זה להזמין אותך לביתי כשיתחשק לך בימי חורף גשומים ולפחד להביט בפנייך כאשר איני מצליחה לגבור עלייך במשחק שח מט פשוט, בין אם זה לנעול את כל סודותייך בכספת של גופי ולנסות להבין את כאבך, בין אם זה פשוט לטפוח לך על הכתף בעידוד ותמיכה, בין אם זה לנסות להידמות לך, בין אם זה להתווכח אתך ובין אם זה לסלוח לך… כל הדברים האלו, רציתי לעשות אתך.
ואיך יכולתי להאמין לכל מילותייך?, האם אתה האמנת בהן בעצמך?, או שמא, הדבר היה משעשע להאכיל את מוחי בדברים שקריים שאתה חסר עמוד שדרה, כדי לעמוד מאחוריהם.
קירות הבית שלי עשויים נייר, הם מתנדפים בקלות ברוח, בדיוק כמו דברייך, נאמרים ומתנדפים- לא מתגשמים, לא מוצקים, לא בטוחים… לא יציבים.

וכשהייתה מחייך, כמוני כמוך,
וכשהייתה צוחק, כמוני כמוך,
וכשהייתה עצוב, כמוני כמוך,
וכשהייתה מתוסכל, כמוני כמוך,
וכשהייתה מוטרד, כמוני כמוך,
וכשהייתה בוכה, כמוני כמוך,
וכשהייתה זועם, כמוני כמוך
וכשהייתה דואג, כמוני כמוך,
וכשהייתה עייף, כמוני כמוך,

וכשהייתה בודד, לא כמוני כמוך.

וכשהייתי חשובה, כמוך כמוני,
וכשהייתי יעילה, כמוך כמוני,
וכשהייתי חברה, כמוך כמוני,
וכשהייתי לצדך, כמוך כמוני,

וכשהייתי בוכה, לא כמוך כמוני.

ואני מניחה, שאתה בוודאי יכול לשער ואני בוודאי אותך מכירה,
למרות שעם כל יום שעובר נראה שהעבר דוחק בזיכרוני עוד יותר, לשוב ולהיזכר,
ובכל יום שעובר, לי אתה נראה שונה וזר יותר,
ובכל יום שעובר, אני מתחשלת יותר,
ובכל יום שעובר לבי לא יהיה עצוב יותר,
ואלו הדברים שהוא רצה לבטא, משאלות כמוסות שהעיקו ועליו לחצו,
ובכל פעם הוא יפלוט עוד רגשות, לאט לאט… כמו הדם היוצא מהלב לעורקים, הלחץ חזק אבל לבסוף הוא נרגע, כמו הלב שלי, בסוף הוא יירגע, יתרגל לתקופה, שהייתה וחזרה, והוא אליה רגיל, אין לו כלל בעיה…
ועל כל הדברים האלה, הוא רק הצטער שלא ביצע,
ואת כל הדברים אלה, הוא רק רצה לעשות אתך.

הוא שותק כאן,

עד למכתב הבא.