המימד שלי

עצים מתים,
עירומים, שחורים,
שום סימן לתקווה,
שום סימן לחיים.

שמיים אפורים,
חסרי שמש ועננים,
ערפל אותם מסתיר
מזה שנים.

אדמה חרוכה
מלאה בסדקים,
הם שברים שנהיו
ממה שהיה פעם חיים,
ממה שהיה פעם דשא
ירוק ומקסים,
מה שהיה פעם צמח,
שהתפתח לעוד רבים.
מה שהיה פעם בית
לכל הזקוקים,
מה שהיה פעם לב
שכעת שבור וחלקיו אבודים.

זהו המימד שלי,
בו אני נמצאת לפעמים,
זו הנפש שלי
כשהדכאון בה והורג הכל,
שובר את הכל לרסיסים.