כלב קטן, חום ונחמד

היה היה פעם, כלב קטן,
חום ונחמד.
הוא הולך, מסתכל, מהסס.
לא יודע מה יהיה.
מביט לשמיים, דורך בשלולית מים,
רק שלא ייפצע.
אוכל מהזבל. קופץ מעל החבל.
שלא ייפול.
נזהר, חושב, מגבש דעה,
מגיע לביתו במהרה.
הבעלים כועס שהגיע מאוחר,
הכלב ישן בחוץ הלילה.
הירח מאיר את הגינה, כמו מן מנורה,
זה האור של התקווה.
כלום לא נגמר, הכל עוד פתוח
ולא כדאי להישאר בבית המשפחה.
כלב קטן, חום ונחמד
יוצא מהפרצה בגדר.
מוריד את הקולר, זורק בצד
בעבר כבר לא ייזכר.
מגיע לבית אחר,
רואה ילד קטן.
הילד אוסף אותו בזרועותיו,
מלטף הכלבלב.
מים נותן לו, ואוכל.
מזל יהיה לו, לעולם ועד.