הכדורים במגירה

שקט,
שום רעש לא נשמע.
אך בראשי סערה.
על היום שעבר והחיים בכלל.
על השגיאות שלי, הטעויות.
על מה שפיספסתי ואיבדתי.
נשמע רעם חזק, כאילו מחוץ לחלוני
ואני מסתובבת ורואה את הכדורים,
שאצלי עוד מיום שלישי, ששוב שקט העולם.
ליד הכדורים ניצבת כוס מים,
כאילו מחכה לי.
אני חושבת אם לקחת את הכדורים,
אם היה לי אומץ, כבר הייתי מתאבדת.
אבל אני לא אדם אמיץ,
ככה גילו אילו שהיו קרובים אליי ולליבי,
שבגלל פחדנותי איבדתי.
אני מתלבטת, ומתחרטת.
מכניסה את הכדורים בחזרה למגירה.
היום זה כבר לא יקרה.