היציאה

אני רצה במסדרונות החשוכים. הצרחות שלהם נשמעות מאחוריי, קוראות לי לעזרה. אני לא מסוגלת לעצור, רגליי נעות מעצמן ללא הפסקה, מחפשות יציאה. הדהוד נקישות העקבים בעקבותיי מתריעות, במחשבתי אני צורחת. הצללים על הקירות גורמים לי להאיץ. אני מתנשפת בכבדות. אני מוצאת דלת, ופותחת אותה. גרם מדרגות נוסף. אני יורדת למטה, במהירות. "קדימה, תפסו אותה!" הוא צורח בפתח הדלת. אני נופלת מדרגה אחר מדרגה, מתרוממת ברעד. איפה היא? איפה היציאה? אני ממשיכה לרדת. עוד מדרגה. ועוד אחת. ממהרת ומאיצה, אך לא נראה שהמדרגות נגמרות. הן ממשיכות למטה, אל העלטה, ללא סוף. דמעות זולגות בשטף, זה מתמשך ומתמשך. רק לצאת מכאן, זה מה שאני רוצה. הכוח אוזל. זהו זה, זה נגמר. הם תפסו אותי. עכשיו מה שמחכה לי זה עינויי נצח.