הים הסוער

אני שוחה אך אט אט אני שוקעת.
הקרקע שמתחתי מזמן נשמטה ואני תלויה בגלים אשר אותי סוחפים למקום לא נודע.
פה ושם מופיעות ידיים המציעות עזרה, אך ברגע שאותן אני תופסת הן נעלמות במהרה.
לפעמים הים שקט ולפעמים הוא סוער, כך או כך אני לא יכולה להישאר.
אני צריכה למצוא קרקע חזקה ומוצקה , אבל אני לא רואה אותה , היא כה רחוקה.
בדרכי לחיפוש הקרקע אני נתקלת בדברים שונים, חלקם מכוונים אותי ליבשה וחלקם מטעים.
ראשי כבר מסוחרר ושרירי דואבים, ובמאמצים אחרונים אני עוד שוחה.
קרקעית הים לוחשת באוזני משדלת אותי לצלול עמוק לתוכה.
המים אט אט עוטפים את גופי שרירי נרפים ואינם נאבקים.
ולפתע החלה סערה וגופי נסחף ליבשה,
אך הגוף ללא תזוזה נח על האדמה משום שנפשי כבר טבעה.